ממחקר חדש שפורסם בכתב העת The British Journal of Dermatology עולה כי השיפור הקליני בחולי פסוריאזיס לאחר חשיפה לשמש, מלווה בשינוי מהיר באוכלוסיית תאים דנדריטים ומקרופאגים בנגעים העוריים.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי ידוע שלתאים דנדריטים מסוג Plasmacytoid Dendritic Cells (pDC) המייצרים Interferon-Alpha, תאים דנדריטים מסוג Myeloid Dendritic Cells (mDC) ומקרופאגים, תרומה לפתוגנזה של פסוריאזיס. הליותרפיה (שימוש באור השמש למטרות טיפול) הינה גישת טיפול מבוססת היטב במחלה זו, למרות שאופן ההשפעה אינו ידוע.
במחקר הנוכחי ביקשו החוקרים לבחון את ההשערה לפיה חשיפה לשמש טבעית משפיעה על קבוצות תאים דנדריטים באזורי נגעים עוריים.
החוקרים נטלו ביופסיות עוריות מנגעים עוריים ומאזורים עוריים ללא נגעים מעשרה חולים עם פסוריאזיס בדרגה בינונית עד חמורה, שנחשפו באופן מבוקר לשמש. הביופסיות נלקחו בתחילת המחקר, לאחר יומיים ולאחר 16 ימים.
החוקרים מדווחים כי לאחר 16 ימי טיפול בהליותרפיה, נרשמו תוצאות קליניות מצוינות בחולים עם פסוריאזיס, עם ירידה משמעותית במדדי PASI (Psoriasis Area Severity Index). כמו כן, נרשמה ירידה מהירה במספר תאי pDC בנגעים העוריים ובביטוי MxA, סמן ל-IFN-Alpha. עוד נרשמה ירידה משמעותית במספר תאי mDC דלקתיים, מסוג CD11c+CD1c-, ללא שינוי בתאי CD11c+CD1c+. רמות סמן להבשלה DC-LAMP (CD208) היו נמוכות משמעותית לאחר חשיפה לשמש, וכך גם מספר המקרופאגים באזורי נגעים עוריים. ממצא נוסף שעלה מהמחקר הוא ביטוי ניכר של DC-SIGN (CD09) במקרופאגים CD163+ ולא בתאים דנדריטים.
החוקרים סבורים כי ממצאי המחקר תומכים בעקרון לפיו קבוצות תאים דנדריטים מעורבות בפתוגנזה של פסוריאזיס, ומעלים את האפשרות כי התועלת הקלינית של חשיפה לשמש נובעת בחלקה מהשפעותיה על תאים דנדריטים בעור.
The British Journal of Dermatology. 2011;165(4):792-801.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!