במאמר שפורסם בכתב העת BMC Musculoskeletal Disorders דנים חוקרים בנושא המינון ההתחלתי של טיפול ב-Prednisone בחולים עם PMR (Polymyalgia Rheumatica) וקובעים כי ניתן להסתפק במינון התחלתי של 12.5 מ”ג במרבית המקרים. הגורם העיקרי האחראי לתגובה לפרדניזון בחולים אלו הינו משקל הגוף.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי עיקר הטיפול בחולים עם PMR הינו טיפול פומי בסטרואידים, אך חסרים מחקרים אקראיים ומבוקרים להערכת הטיפול. עקב זאת, אין עדויות ממחקרים מבוקרים אודות היעילות של מינונים התחלתיים שונים של סטרואידים.  במחקר הנוכחי ביקשו החוקרים להעריך את התגובה לטיפול ב-Prednisone במינון 12.5 מ”ג ליום, כטיפול התחלתי בחולים עם PMR, ולהעריך גורמים המנבאים את התגובה לטיפול.

מדגם המחקר כלל 60 חולים עם PMR, שטופלו במינון התחלתי של 12.5 מ”ג ליום של Prednisone. החוקרים עקבו אחר נתונים קליניים ומעבדתיים, ובתת-קבוצה של 25 חולים, התייחסו גם למאפיינים האולטרה-סונוגרפיים, לזיהוי גורמים המנבאים תגובה לטיפול בסטרואידים. הפוגה הוגדרה כהיעלמות של לפחות 75% מהסימנים והתסמינים של PMR והתרנמלות שקיעת דם ו-CRP במהלך החודש הראשון לטיפול.

47 מבין 60 החולים (78.3%) הגיבו לטיפול ב-Prednisone במינון 12.5 מ”ג ליום, לאחר 6.6 ימים, בממוצע. מניתוח הנתונים עולה כי הגורם היחיד שניבא תגובה טובה לטיפול היה משקל גוף נמוך (p=0.004); ההסבר לשיעורי התגובה המוגברים בנשים התבסס על משקל גוף נמוך יותר. המינון הממוצע של Prednisone לקילוגרם משקל גוף עמד על 0.19 מ”ג, בהשוואה ל-0.16 מ”ג באלו שלא הגיבו לטיפול.

החוקרים מסכמים וכותבים כי בלמעלה מ-75% מהחולים עם PMR ניתן להסתפק במינון התחלתי של 12.5 מ”ג של Prednisone. מהממצאים עולה כי משקל הגוף של החולה הינו הגורם העיקרי האחראי לתגובה לטיפול, ממצא העשוי לסייע בטיפול הרפואי בחולים אלו ובתכנון מחקרים פרוספקטיביים להערכת הטיפול.

BMC Musculoskeletal Disorders 2011, 12:94

הערכת מערכת, התייחסותו של ד”ר קמחי, עורך מדור ראומטולוגיה:

זהו מאמר קטן יחסית החוזר לסוגיה שנידונה בספרות מספר פעמים באשר למינון ההתחלתי של פרדניזון בפולימיאלגיה ראומטיקה על אף הקלות היחסית בטיפול בפרדניזון בפולימיאלגיה ראומטיקה הניסיון והספרות מראים תופעות לוואי רבות הכרוכות בשימוש בסטרואידים לאורך זמן וקבוצה של חולים שבהם הטיפול במחלה מחייב לעיתים מינון גבוה מהמקובל ולעיתים אף תוספת מטוטרוקסט. ניסיונות בעבר לאפיין קלינית או מעבדתית את החולים בצורה שתאפשר התאמת מינון טובה יותר לא צלחו ורוב הריאומטולוגים מסתמכים על התגובה הקלינית.

מסקנתו העיקרית של המאמר היא כי ניתן להשיג תגובה של 75% מהמטופלים במינון של 0.2 מ”ג לק”ג. זהו כלל מעשי לרופא המתלבט לגבי המינון ההתחלתי ומאפשר התאמה כלפי מעלה בצורה מתונה יחסית. המינון המעט נמוך יותר מהמומלץ במחקרים קודמים (בין 15 ל 20 מג) מעלה סוגיה מעניינת לגבי האם הטיפול בסטרואידים ב PMR הוא REPLACEMENT או אנטי אינפלמטורי.