מטופלים שעברו שבץ מוחי מקבלים לעיתים קרובות טיפול מניעתי בתרופות נוגדות דכאון. מסתבר כעת ממחקר חדש שכאשר הטיפול המניעתי מופסק חלק משמעותי מהמטופלים מפתחים דכאון מאוחר.
במחקר המדווח כעת ב-Stroke נמצא שכ-10% מהמטופלים בקבוצה שקיבלה טיפול מניעתי פיתחו דכאון מג’ורי לאחר שטיפול שנמשך שנה ב-escitalopram הופסק. לעומת זאת בקבוצת הפלצבו במחקר, שלא קיבלה טיפול מניעתי, לא דווח על אירועי דכאון מג’ורי לאחר שנה, וכך גם לא בקבוצה שקיבלה תרפיה של פתרון בעיות.
החוקרים מציינים שלדעתם הדרך הטובה ביותר למניעת דכאון הקשור לשבץ הוא לתת טיפול נוגד דכאון לפני שהדכאון בא לידי ביטוי, אך לאחר הפסקת הטיפול יש צורך בניטור ומעקב למשך של 6 חודשים לפחות לדעתם. ייתכן אף שיש מקום להפסקה הדרגתית של הטיפול נוגד הדכאון או להמשיך הטיפול גם מעבר לשנה, הם ממליצים.
המחקר הראשון שבחן מתן טיפול נוגד דכאון מניעתי פורסם כבר ב-2008 ב-JAMA , ושבו נמצא שקבוצת הפלציבו הייתה בסיכון של פי 4.5 לפתח דכאון בהשוואה לקבוצה שקיבלה טיפול ב-escitalopram , ופי 2.2 מהקבוצה שטופלה בתרפיה לפתרון בעיות, מזכירים החוקרים.
במחקר הנוכחי, 11.8% מהמטופלים ב-escitalopram פיתחו דכאון במהלך 6 החודשים שלאחר הפסקת הטיפול שנמשך שנה לפחות. בקבוצות האחרות שהיו תחת טיפול פלצבו או בתרפיה לפתרון בעיות לא דווח על אירועי דכאון.
כאמור, החוקרים סבורים שהמסקנה היא שיש לעקוב אחר המטופלים שבהם מופסק הטיפול ולשקול חידושו/הארכתו בהתאם.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!