מאת ד”ר אולה קראסיק
ממחקר חדש אשר פורסם בגיליון יולי של כתב העת Archives of General Psychiatry עולה כי שיעור התמותה בקרב מטופלים עם הפרעות אכילה גבוה מאשר באוכלוסיה הכללית, במיוחד בקרב מטופלים עם אנורקסיה.
במחקר מטא-אנליזה זה סקרו החוקרים את הספרות בחיפוש אחר מחקרים החל משנת 1966 המדווחים על שיעור תמותה בקרב מטופלים עם הפרעות אכילה. מתוך 143 מחקרים רלוונטיים, סך של 36 מחקרים כמותיים נכנסו לניתוח הנתונים. החוקרים התייחסו לשנות מעקב אחר מטופלים עם אנורקסיה נרווזה (anorexia nervosa AN ), בולימיה (bulimia nervosa BM ) והפרעות אכילה כלליות (eating disorder not otherwise specified EDNOS ).
המחקרים עקבו אחר מעל 166,000 שנות מטופל עבור מטופלים עם AN , מעל 32,000 שנות מטופל עבור מטופלים עם BN , ומעל 22,000 שנות מטופל עבור מטופלים עם EDNOS .
החוקרים מצאו כי שיעורי התמותה בקרב מטופלים אלה היו:
– 5.1 ל-1000 שנות אדם במטופלים עם AN (שיעור מתוקנן 5.86)
– 1.7 ל-1000 שנות אדם במטופלים עם BN (שיעור מתוקנן 1.93)
– 3.3 ל-1000 שנות אדם במטופלים עם EDNOS (שיעור מתוקנן 1.92)
בקרב מטופלי AN שנפטרו 1 מכל 5 התאבד. גיל מאוחר יותר בזמן האבחנה (20-29 שנים) נמצא קשור בסיכון גבוה יותר להתאבדות.
החוקרים מסכמים וכותבים כי שיעורי התמותה בקרב מטופלים עם הפרעות אכילה גבוהים מהרגיל, במיוחד בקרב מטופלים עם אנורקסיה. כחמישית ממקרי התמותה במטופלים עם אנורקסיה הינם בגין התאבדות. גיל המטופלים בזמן האבחנה נמצא כגורם מנבא לסיכוי לתמותה.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!