ממחקר חדש שפורסם ב-JAMA עולה כי מתן טיפול תוך-ורידי, חד-פעמי, ב-Epoetin Alfa לחולים עם אוטם לבבי ועליות מקטע ST (STEMI, או ST-segment Elevation Myocardial Infarction) לאחר PCI (Percutaneous Coronary Intervention) מוצלח, לא הפחית את גודל האוטם הלבבי ולווה בשיעורי היארעות גבוהים יותר של סיבוכים קרדיווסקולאריים.
מחקרים קודמים מצאו כי אריתרופויאטין עשוי להגן על הלב בחולים עם אוטם לבבי. המחקר הנוכחי בשלב 2 נועד לבחון אם מנת בולוס בודדת של Epoetin Alfa עשויה להקטין את גודל האוטם ולהפחית את הסיכון לאי-ספיקת לב בחולים עם STEMI. המשתתפים עברו PCI מוצלח כגישה ראשונית או טיפול הצלה לרה-פרפוזיה.
המשתתפים חולקו באקראי לטיפול תוך-ורידי ב-Epoetin Alfa או לפלסבו, שניתנו בתוך ארבע שעת מרה-פרפוזיה. היעד העיקרי היה גודל האוטם, כפי שבוטא כאחוז ממסת חדר שמאל, על-סמך בדיקת הדמיה בתהודה מגנטית של הלב. גודל האוטם נקבע פעמיים, 2-6 ימים לאחר מתן תרופת המחקר ושוב 12 שבועות מאוחר יותר.
222 חולים לקחו חלק במחקר וחולקו לארבעה מדגמים, נערכו שלוש העלאות מינון (15,000 IU, 30,000 IU ו-60,000 IU) לאישור הבטיחות, ומדגם אחד שימש להערכת היעילות של מינון 60,000 IU. במדגם להערכת יעילות הטיפול לא תועד הבדל מובהק בגודל האוטם בין שתי הקבוצות, בשתי נקודות הזמן בהן העריכו החוקרים את גודל האוטם.
מניתוח לפי תת-קבוצות בהתאם לגיל, גודל האוטם היה גדול יותר בקבוצת המטופלים ב-Epoetin alfa בהשוואה לקבוצת הפלסבו בחולים בגיל 70 ומעלה. יעד הבטיחות המג’ורי, מדד משולב של תמותה, אוטם לבבי, שבץ מוחי ותרומבוזיס של התומכן היה נפוץ יותר בקבוצת המטופלים ב-Epoetin Alfa, בהשוואה לקבוצת הפלסבו (p=0.04).
החוקרים מסכמים וכותבים כי הם לא מצאו השפעה מועילה למתן טיפול ב-Epoetin Alfa על גודל האוטם הלבבי בחולים לאחר רה-פרפוזיה מוצלחת בעקבות STEMI, ויש עדויות לפיהן התוצאות בקבוצת ההתערבות היו פחות טובות.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!