מאת ד”ר אולה קראסיק
ממחקר חדש אשר פורסם בגיליון מרץ של כתב העת JAMA עולה כי רמות סידן ו-PTH לא נמצאו קשורות לעליה בתמותה במטופלים עם מחלת כליה כרונית. נמצא קשר מסויים בין רמת זרחן לתמותה מוגברת במטופלים אלה.
במחקר זה בדקו החוקרים את העדות הקיימת כיום על הקשר בין רמות זרחן (phosphorus ), הורמון parathyroid (או PTH ), וסידן (calcium ) לבין הסיכון לתמותה כללית, תמותה קרדיווסקולרית וארועים קרדיווסקולריים שלא מסתיימים במוות במטופלים עם מחלת כליה כרונית (CKD או chronic kidney disease ). סך של 47 מחקרי cohort עם אוכלוסיה כוללת של מעל 327,000 מטופלים נכנסו למחקר זה.
* הסיכון למוות עלה ב-18% עבור כל עליה של 1 מ”גד”ל של הזרחן בדם (סיכון יחסי, relative risk , של 1.18, CI 95% 1.12-1.25).
* לא נמצא קשר מובהק בין תמותה לבין רמות PTH (סיכון יחסי של 1.01 עבור כל עליה של 100 פיקוגרםמ”ל, CI 95% 1.00-1.02), או רמת סידן בדם (סיכון יחסי של 1.08 עבור כל עליה של 1 מ”גד”ל, CI 95% 1.00-1.16).
* נתונים אודות הקשר בין רמות זרחן, PTH וסידן לבין תמותה קרדיווסקולרית נמצאו רק במחקר אחד עבור כל מרכיב.
החוקרים מסכמים וכותבים כי לא נמצא בסיס מידע חזק ועקבי לקשר בלתי תלוי בין רמת סידן ורמת PTH לבין סיכון לתמותה כוללת ותמותה קרדיווסקולרית במטופלים עם CKD . אמנם, נראה כי קיים קשר בין רמת זרחן גבוהה יותר לבין תמותה באוכלוסיה זו. החוקרים מציינים כי ההנחיות לאיזון זרחן וסידן במטופלים אלה מבוססות על מחקרי תצפית, וכי הוכחות קליניות עשויות להדגים תמונה שונה.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!