מאת ד”ר עמית עקירוב
חוקרים מדווחים ב-Journal of Allergy and Clinical Epidemiology כי ונטילציה בדרגה-גבוהה במהלך אימונים עשויים לתרום להתפתחות תגובתיות-יתר של דרכי האוויר בשחיינים מקצוענים.
החוקרים מסבירים כי בקרב שחיינים ישנה שכיחות גבוהה של תגובתיות-יתר של דרכי האוויר. עם זאת, עם הפסקת או הפחתת תדירות האימונים, לעיתים קרובות התגובה שבה למצב הבסיסי.
לאור זאת, החוקרים מעלים את האפשרות כי יש לקחת בחשבון את הרגלי האימונים בעת הערכת תפקוד דרכי האוויר בשחיינים. יש לנקוט משנה זהירות בקביעת אבחנה של אסתמה או תגובתיות-יתר של דרכי האוויר א-תסמינית בתקופות אימונים ולהתחיל בטיפול כל-שנתי.
במחקר מוקדם בקרב שחיינים תחרותיים עם תגובתיות-יתר של דרכי האוויר, החוקרים מצאו כי 46% לא הציגו תסמיני אסתמה. עם זאת, לא נקבע אם תגובתיות-יתר של דרכי האוויר הינה גורם סיכון, הניתן לטיפול, לאסתמה בשחיינים.
מדגם המחקר הנוכחי כלל 19 שחיינים, 16 מהם היו אטופיים. כמו כן, נכללו 16 ביקורות בריאות, 13 מהם היו אטופיים. המשתתפים עברו סדרת בדיקות במהלך שחייה אינטנסיבית ולאחר מנוחה של למעלה משבועיים.
שיעורי תגובתיות-יתר של דרכי האוויר למבחן תגר עם מתכולין ומבחן תגר עם CO2 (Eucapnic voluntary hyperpnea) היו גבוהים יותר משמעותית בקבוצת השחיינים, בהשוואה לקבוצת הביקורת.
בקרב שחיינים, חלה ירידה משמעותית בתגובתיות-יתר של דרכי האוויר מתקופת אימון למנוחה, עם עליית PC20 של מתכולין מ-6.0 מ”ג למ”ל ל-12.8 מ”ג למ”ל. ממצאי בדיקות Eucapnic voluntary hyperpnea הדגימו את הירידה המקסימאלית בתפקוד הריאתי (FEV1, או Forced Expiratory Volume בשנייה אחת) לאחר מנוחה ירדו מ-14.1 ל-10.1 ליטרים.
בנוסף, ב-8 מבין 12 השחיינים עם תגובתיות-יתר של דרכי האוויר במהלך אימון אינטנסיבי תגובתיות דרכי האוויר הייתה תקינה במהלך מנוחה.
לא תועדה דלקת בדרכי האוויר ולא חל שינוי משמעותי בכמות התאים הדלקתיים בתאי האוויר בין מנוחה ובין פעילות.
החוקרים מסכמים וקובעים כי נוכחות תגובתיות-יתר של דרכי האוויר בקרב שחיינים בזמן פעילות אינטנסיבית הינה תוצאה של התפתחות אסתמה זמנית או כיווץ הסמפונות על-רקע מאמץ גופני.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!