מאת ד”ר בן פודה-שקד

ממחקר חדש אשר פורסם בגיליון נובמבר של ירחון Journal of Clinical Endocrinology and Metabolism עולה כי נשים עם אי ספיקת שחלות ראשונית (Primary ovarian insufficiency, POI) ספונטנית 46xx מצויות בסיכון מוגבר להתפתחות דיכאון, אם כי אופי הקשר בין שני המצבים אינו ברור לדברי החוקרים.

עם זאת, החוקרים טוענים כי הן נשים עם POI והן רופאיהם המטפלים צריכים לדעת כי מצב זה קשור בסיכון מוגבר לדיכאון.

לדברי החוקרים, מספר מחקרים קודמים הציעו כי דיכאון והטיפול זו עלולים למעשה להגביר את הסיכון ל-POI. על מנת להוסיף ולבחון קשר זה, העריכו בעבודתם זו 174 נשים עם POI, באמצעות הראיון הקליני המובנה על פי ה-DSM-IV.

הנשים שנכללו במחקר הראו הימצאות גבוהה משמעותית לאורך החיים של דיכאון מאג’ורי בהשוואה למאה נשים הסובלות מתסמונת טרנר (54.5% ו-36.6%, בהתאמה), וכן בהשוואה למדגם של נשים בקהילה.

בסך הכל, מדווחים החוקרים כי 95 מבין הנשים הסובלות מ-POI דיווחו על אירוע אחד לכל הפחות של דיכאון מאג’ורי, וכי 22 מבין הנשים הנותרות (12.6%) דיווחו על אירוע אחד לפחות של דיכאון מינורי. בקרב 68.4% מהנשים שדיווחו על דיכאון מאג’ורי, הם מציינים כי הופעתו חלה בטרם נעשתה אבחנה של POI. ממצאים דומים נצפו בקבוצת הנשים אשר דיווחו על דיכאון מינורי.

עם זאת, דיכאון התרחש באותה תכיפות לפני הופעת כשל המחזור הוסתי, שלב מקדים להופעת אי ספיקה שחלתית, כמו לאחריה, מציינים החוקרים. לדבריהם, לא סביר לפיכך שדיכאון או שגורם ל-POI. למעשה, הם משערים כי יתכן וטיפולים מבוססי אסטרוגן עשויים לשמש חלופה תרופתית יעילה לנוגדי הדיכאון המקובלים בנשים הסובלים מדיכאון ו-POI.

כמו כן, מזכירים החוקרים כי ההימצאות של POI (1%) הינה קטנה באופן יחסי עם שיעור הדיכאון לאורך החיים בנשים (20%). לטענתם, הדבר מצביע על כך שהכשל השחלתי איננה הגורם לדיכאון במרבית הנשים.

על אף פי כן, החוקרים מסכמים כי השיעורים הגבוהים של דיכאון הנלווים לאבחנה של POI מרמזים בחוזקה על כך שיש להקדיש תשומת לב יתרה לקיומו האפשרית של דיכאון בנשים אלו כחלק מהערכתן ומהטיפול בהן. הם מוסיפים כי מספר ניכר של אירועים דיכאוניים דווחו במהלך המעבר מתפקוד תקין של המחזור הוסתי אל כשל שחלתי. תבנית דומה נצפתה לדבריהם בנשים מבוגרות יותר אשר חוות את שינויי גיל המעבר.

לטענת החוקרים, יש לזהות את טיב הסיכון בתת-קבוצה זו של נשים צעירות, ולבחון כיצד ניתן להתערב מוקדם ולמנעו ברמה הפרטנית. בסופו של דבר, הם מציעים, הבנת הקשר בין שינויי גיל המעבר (הן כאשר אלו מתרחשים במועד והן במסגרת אי ספיקה שחלתית ראשונית) ובין דיכאון עשויה לבאר מעט אודות הגורמים לדיכאון המתרחש בנשים בתקופות אחרות בחייהן.

J Clin Endocrinol Metab 2010

לידיעה במדסקייפ