ידוע היטב כי חולי סרטן מצויים בסיכון מוגבר לתרומבואמבוליזם ורידי; לאחר התפתחות קריש דם, ניתן טיפול ארוך-טווח בנוגדי-קרישה למניעת הישנות. ההנחיות הנוכחיות ממליצות על שישה חודשי טיפול ב-LMWH (Low Molecular Weight Heparin), ומציעות מתן נוגדי-קרישה כל עוד המחלה פעילה. עולה השאלה, האם כל החולים בסרטן צריכים לקבל טיפול דומה כנגד תרומבואמבוליזם ורידי? ממחקר חדש שהוצג בכנס השנתי ה-52 של American Society of Hematology עולה כי ייתכן והתשובה לכך היא שלילית.
מהמחקר עולה לראשונה כי לחולי סרטן עם תרומבואמבוליזם ורידי סיכון שונה להישנות תרומבואמבוליזם ורידי. באמצעות מערכת ניקוד חדשה, החוקרים זיהו גורמים המנבאים אילו חולים בסיכון נמוך להישנות תרומבואמבוליזם ורידי (4.5%) ואת אלו בסיכון גבוה (19.7%).
לדברי החוקרים, מדובר בצעד ראשון חשוב בהדגמת ההטרוגניות באוכלוסיית חולי הסרטן בסיכון להישנות תרומבואמבוליזם ורידי. בהתאם, עולה האפשרות להתאמת הטיפול לכל חולה בהתאם לנדרש.
בעתיד, ניתן יהיה להעריך חולה סרטן עם תרומבואמבוליזם באמצעות מערכת הניקוד הזו. לחולים בעלי סיכון גבוה לתרומבואמבוליזם ורידי ניתן לתת טיפול אגרסיבי יותר, ובאלו עם סיכון נמוך ניתן להסתפק בטיפול נוגד-קרישה פחות אינטנסיבי, או לוותר כליל על טיפול זה.
על-מנת לפתח את מערכת הניקוד, החוקרים סקרו את הרשומות הרפואיות של 543 חולי סרטן עם תרומבואמבוליזם ורידי, שהיו במעקב בין 2002 עד 2004 ובין 2007 ו-2008.
במהלך התקופה הראשונה (2002-2004), מרבית החולים נטלו טיפול פומי באנטגוניסטים לוויטמין K, בעיקר וורפרין (קומדין); במהלך תקופת המחקר השנייה (2007 ו-2008), הרוב קיבלו טיפול תת-עורי ב-LMWH.
ממצאים אלו משקפים את השינוי בהרגלי הטיפול, ששולבו בהנחיות לטיפול לאחר פרסום ממצאי מחקר CLOT, שמצא כי LMWH הפחית במחצית את הסיכון להישנות תרומבואמבוליזם ורידי, בהשוואה לטיפול פומי באנטגוניסטים לוויטמין K (9% לעומת 17%, ירידה של 52%).
עם זאת, החוקרים לא מצאו הבדל מובהק בהפחתת הסיכון בין שתי גישות הטיפול בנוגדי-קרישה.
10.1% מהחולים אובחנו עם הישנות קריש דם במהלך 6 החודשים הראשונים לטיפול נוגד-קרישה. השיעור עמד על 10.5% בקרב מטופלים ב-LMWH ו-9.5% מאלו שקיבלו טיפול פומי באנטגוניסטים לוויטמין K.
בניתוח רב-משתנים זיהו החוקרים גורמי סיכון בלתי-תלויים. מין נקבה, גידול ראשוני בריאה, והיסטוריה של תרומבואמבוליזם ורידי הביאה לעליה בסיכון להישנות תרומבואמבוליזם ורידי. במערכת הניקוד החדשה, כל אחד מאלו קיבל נקודה אחת. סרטן שד ומחלה בשלב 1 לוו בסיכון נמוך יותר, ולכל אחד מאלו הוקצה ציון של 1-.
עם זאת, במהלך הדיון שנערך לאחר הצגת הנתונים עלה ספק בנוגע לשאלה אם מין נקבה אכן מהווה גורם סיכון בחולי סרטן לתרומבואמבוליזם ורידי, מאחר שבאוכלוסייה הכללית, גברים מצויים בסיכון גבוה יותר.
בקרב חולים עם ציון בטווח שבין 3- ועד 0, הסיכון לתרומבואמבוליזם ורידי היה נמוך, ובאלו עם ציון של 1 עד 3 קיים סיכון גבוה.
במדגם הנוכחי, 48% מהחולים הוגדרו כבעלי סיכון נמוך (שיעורי הישנות תרומבואמבוליזם ורידי של פחות מ-5%).
מתוך הכנס השנתי ה-52 של American Society of Hematology
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!