בהתייחס לידיעות שפירסמנו היום בנוגע למחלוקת בין איגוד רפואת המשפחה והאגודה לגיל המעבר, ומכתב התגובה של האגודה, אודות הטיפול ב-HRT בתסמיני גיל המעבר, להלן הנוסח המלא של המלצות האיגוד לרפואת משפחה, החוג לקידום בריאות האישה ברפואת המשפחה:

  בהתייחס לטיפול הורמונאלי משולב באסטרוגן ופרוגסטין וסרטן השד אשר פורסם השבוע ב-JAMA (גיליון מתאריך 20.10.10)

•  מחקר WHI הינו המחקר המבוקר הגדול היחידי שבדק את השפעת טיפול הורמונאלי חלופי על תחלואה ותמותה.


• כבר בפרסומים קודמים של המחקר, נמצאה תחלואת יתר בקבוצת הנשים שקיבלו טיפול הורמונאלי חליפי. תחלואת היתר כללה עליה בהיארעות של סרטן השד בקרב הנשים שקיבלו טיפול משולב באסטרוגן ובפרוגסטרון. JAMA 2002;288:321-33,              JAMA 2003;289:3243-53


• מחקר מקביל, בנשים שעברו כריתת רחם וטופלו רק באסטרוגן, הופסק קודם זמן הסיום עקב עליה מובהקת של 39% בשעורי השבץ המוחי. בניתוח סטטיסטי נמצאה עליה של 12% בתחלואה קרדיאווסקולרית, ירידה מובהקת של 30% בהיארעות שברים, ירידה לא מובהקת של 7% בכלל סוגי הסרטן ועליה לא מובהקת בתמותה כללית ב-4%. הערכת החוקרים הייתה שישנה תוספת של 13 אירועים משמעותיים לכל 1,000 נשים מטופלות במשך 6.8 שנות המחקר. JAMA. 2004;291:1701-1712


• המחקר הנוכחי בדק טיפול הורמונאלי משולב שמשכו הממוצע היה 5.6 שנים, והמשך השפעתו למשך 5.4 שנים בממוצע לאחר הפסקת הטיפול. על פי ממצאי המחקר במשך 11 שנות המעקב נמצאה תוספת של 9 מקרי סרטן שד לכל 1,000 נשים. מקרי סרטן השד בנשים שקיבלו טיפול הורמונאלי היו מפושטים יותר. כמו כן נמצאה בקרבם עליה מובהקת בתמותה הכללית בקרב חולות הסרטן של 2 מקרים לכל 1,000 נשים בקבוצת הטיפול. JAMA. 2010;304(15):1684-1692


• בכל תת הקבוצות שנבדקו במחקר נמצאה תחלואת יתר בסרטן השד. במיוחד יש לציין הגברה משמעותית בסיכון בנשים שהטיפול בהן החל תוך פחות מ-5 שנים מזמן חדלון הוסת (תוספת סיכון מובהקת של 41%) או בנשים שקיבלו טיפול הורמונאלי קודם לתקופה הקצרה מ-5 שנים (תוספת סיכון מובהקת של כ 115%).


• הסיכון המוגבר נטה להתגבר ככול שחלפו השנים, כך שלפחות בשלב זה יש מקום להניח, שבדיווחים עתידיים נראה סיכון גדול יותר.


• חשוב לציין את הירידה המשמעותית (9%) שחלה בארה”ב (ובארץ) בהיארעות סרטן  השד לאחר פרסום מחקר ה-WHI המקורי ב2002 והירידה בשימוש בטיפול הורמונאלי שארעה גם כן. N Engl J Med. 2007 Apr 19;356(16):1670-4


• כפי שמציין מאמר המערכת בעיתון ההסתדרות הרפואית האמריקאית, המלווה את המחקר הנוכחי, אין מחקר מבוקר היכול לציין משך מקסימאלי, מינון מקסימאלי או הרכב תרופתי הורמונאלי שהם בטוחים לשימוש. כל ההמלצות הניתנות היום על ידי גופים רפואיים שונים מהווים השערות ואין להם ביסוס עובדתי במחקרים מבוקרים גדולים. בהתאם לכך מנהל התרופות והמזון אישר לחברות המייצרות הורמונים תחליפים לציין אך ורק את היתרון של התרופה בהפחתת שברים. JAMA 2010;304;1719-20 


• יש לציין שמחקר ה-WHI היה מחקר במימון ציבורי בניגוד לרוב המחקרים האחרים שהיו במימון חברות תרופות. לתכנון המחקר היו שותפים רוב הארגונים הרפואיים האמריקאים כולל רבים מאילו המבקרים את תוצאות המחקר היום.


• במיוחד יש לציין אחד מעשרות החוקרים במחקר ה WHI שיצא, זה מכבר, כנגד תוצאות המחקר. למרות זאת הוא ממשיך להיות שותף אף לפרסום האחרון והיה שותף בשנתיים האחרונות, ככותב, במספר פרסומים נוספים של ה-WHI (Menopause. 2010 Jul;17(4):683-91, Circ Cardiovasc Qual Outcomes. 2009 Mar;2(2):78-87,) וכן המשיך לקבל קרדיט לעוד מספר רב של מאמרים מה-WHI כחוקר שותף.

לאור זאת ממליץ החוג לקידום בריאות האישה ברפואת המשפחה להימנע עד כמה שניתן ממתן טיפול הורמונאלי חליפי.

 במקרים של תופעות גיל המעבר קשות ובלתי נסבלות, יש לשקול מתן טיפול הורמונלי  לזמן הקצר ביותר ובמינון הנמוך ביותר המשיגים הקלה בתלונות. יש להסביר לנשים המטופלות שאין בידנו מחקר מבוקר המדגים את הבטיחות של טיפול זה אולם אין הצדקה להימנע מטיפול (בניגוד למתן מניעתי) כדי למנוע סבל ופגיעה משמעותית באיכות חיים.