מאת ד”ר בן פודה שקד

ממחקר מקרה-ביקורת חדש אשר פורסם בגיליון ספטמבר של ירחון Canadian Medical Association Journal עולה כי יתכן והחיסון כנגד אינפלואנזה מוריד את הסיכון לאוטם לבבי ראשון בכ-20%. עם זאת, לא עלה בידי החוקרים להראות השפעה כלשהי של החיסון כנגד פנאומוקוק על סיכון זה.

החוקרים מדווחים כי מצאו ירידה של 19% בשיעור התקפי הלב בקרב חולים אשר קיבלו חיסון לשפעת בהשוואה לאלו שלא קיבלו חיסון זה, לאחר תקנון לגורמי סיכון קרדיווסקולאריים אחרים ולחיסון כנגד פנאומוקוק, אשר לו לא נצפתה השפעה כלשהי. עם זאת, הם מוסיפים כי מאחר והמדובר במחקר מקרה-ביקורת, הרי שלא ניתן להוכיח סיבתיות.

במחקר נכללו 78,706 חולים המצויים ב-UK General Practice Research Database, מהם 16,012 מקרים של אוטם לבבי ראשון אשר תועד בין השנים 2001 ו-2007, בגיל 40 שנים לפחות. לחולים אלו הותאמו 62,694 נבדקים כקבוצת ביקורת. לדבריהם, כמחצית מהמקרים ומהנבדקים בקבוצת הביקורת קיבלו חיסון לשפעת בשנה החולפת. הם מצאו כי כל חיסון נוסף לשפעת עונתית היה קשור בשיעור נמוך יותר של אוטם לבבי חריף (Adjusted OR, 0.79) בהשוואה לחיסון לאחר אמצע חודש נובמבר (aOR, 0.88).

בבריטניה, מוסיפים החוקרים, החיסון כנגד שפעת מומלץ כיום עבור אנשים בגילאי 65 שנים ומעלה ועבור אלו מתחת לגיל זה הסובלים ממחלת לב כלילית, מחלה נשימתית כרונית, מחלת כליות כרונית או סוכרת, ומצבים נוספים.

כאשר הגבילו החוקרים את ניתוח הנתונים לאלו בגילאי 40 עד 65 שנים בלבד, נצפתה ירידה דומה בסיכון היחסי בהשוואה לאוכלוסייה הכללית, וזאת ללא תלות באם הראו גורמי סיכון נוספים אם לאו.

בתגובה לשאלה האם משמעות הממצאים כי יתכן שינוי בהמלצות לביצוע החיסונים, השיבו החוקרים כי הדבר לא נראה סביר בשלב זה, עד אשר הירידה באוטמים הלבביים בעקבות חיסון השפעת תוכח, וזאת מאחר והסיכון להתקף לב באוכלוסיה בגילאי 40-65 הינה בכלליות נמוכה יחסית.

עם זאת, באם יוכח קשר זה, טוענים החוקרים, הרי שיתכן ויבוא שינוי בהמלצות לפיו מומלץ החיסון כנגד שפעת לאנשים בגילאי 40-65 שנים המצויים בסיכון מוגבר להתקף לב ולא בהכרח לשפעת, ואשר אינם נכללים כעת בקטגוריות של סיכון גבוה. כך למשל, עשוי הדבר להתייחס למעשנים ו/או לאלו הסובלים מכולסטרול גבוה.

לבסוף, מציינים החוקרים כי מתוכנן מחקר מקרה-ביקורת נוסף אשר יבחן את ההשפעות של חיסוני השפעת והפנאומוקוק על הסיכון העתידי להתפתחות שבץ מוחי. באם יודגם קשר דומה גם בהקשר זה, הם מוסיפים, הרי שיתכן וישמש בסיס לעריכת מחקרים קליניים בנושא.

CMAJ 2010

לידיעה במדסקייפ