מאת ד”ר בן פודה שקד

ממחקר חדש אשר פורסם בגיליון יוני של ירחון Journal of Clinical Oncology עולה כי פגיעה בתפקוד המיני המתפתחת בגברים אשר עברו טיפול לסרטן הרקטום נובעת בעיקר מהניתוח, אולם כי טיפול קרינתי קדם ניתוחי ממלא אף הוא תפקיד בכך.

במחקר ביקשו החוקרים להעריך חולים אשר נכללו בעבר במחקר הקנדי ה-MRC CR07/NCIC CTG CO16 Study. באותו מחקר, גברים ונשים עם סרטן נתיח של הרקטום הראו שיעור הישנות מקומית לשלוש שנים של 4.4% באם עברו טיפול קרינתי טרום ניתוחי קצר טווח, בהשוואה ל-10.6% באם עברו ניתוח ללא הקרנות לפניו. יעד משני של המחקר היה לבחון את התסמינים הקשורים במחלה ואת תופעות הלוואי של הטיפול, עד מנת לנסות ולאזן את התועלת אל מול ההשפעות השליליות של הטיפול על איכות חייהם של המטופלים.

במחקר הנוכחי, מציינים החוקרים, 1,208 חולים אשר נכללו במחקר הקודם (89% מהעוקבה המקורית) השלימו את שאלון ה-Medical Outcomes Study Short-Form 36-Item (MOS SF-36) ואת שאלון ה-European Organization for Research and Treatment of Cancer Quality of Life Questionnaire Colorectal 38-Item (EORTC QLQ-CR38).

החוקרים מדווחים כי נצפתה עלייה משמעותית בפגיעה בתפקוד המיני בגברים בעקבות הניתוח (p<0.001), ללא תלות בזרוע הטיפולית לה השתייכו. עם זאת, החל משישה חודשים למעקב גברים אשר עברו הקרנות טרום הניתוח דיווחו על פגיעה תפקודית רבה משמעותית (p=0.004), כשהבדל זה נמשך שנתיים לפחות.

החוקרים מוסיפים כי מעט מאוד נשים השלימו את שאלוני התפקוד המיני, וכי לא עלה בידם לפיכך להסיק מסקנות כלשהן במחקרם זה ביחס לפגיעה בתפקוד המיני באוכלוסיה זו.

חולים בשתי קבוצות הטיפול הראו ירידות דומות בתפקוד הגופני בתום שלושה חודשים, מציינים החוקרים. לאחר נקודת זמן זו, תפקוד זה שב לערכים הבסיסיים בשתי הקבוצות. לדבריהם, נראה כי הטיפול אליו הוקצו החולים לא היה בעל השפעה רצינית על המצב הבריאותי הכללי או על תפקוד המעי, אולם הם מוסיפים כי ניתוח נוסף של הנתונים העלה כי חולים רבים יותר אשר עברו הקרנות טרום ניתוחיות סבלו מחוסר שליטה ביציאות בתום שנתיים של מעקב (53.2% לעומת 37.3%; p=0.007).

החוקרים מקווים כי ממצאיהם אלו יסייעו לקלינאים לאזן את התועלת של הקרנות קדם ניתוחיות עם תופעות הלוואי הכרוכות בהן בעת דיון אודותיהן עם המטופל. הם מדגישים כי הקרנות קדם ניתוחיות השיגו שיעור נמוך יותר של הישנות המחלה וטוענים כי כל שינוי בטיפול לא צריך להסתכן בעלייה בשיעור זה.

החוקרים מסכמים כי האתגרים לעתיד הינם להמשיך ולשפר את השיטות הניתוחיות ולזהות בצורה מהימנה אילו מהחולים מצויים בסיכון נמוך ולפיכך אינם זקוקים לרדיותרפיה קדם ניתוחית.

J Clin Oncol 2010

לידיעה במדסקייפ