מאת ד”ר בן פודה שקד

על פי תוצאות ראשוניות של מחקר חדש אשר הוצג בכנס השנתי התשיעי של ה– International Meeting for Autism Research (IMFAR), שנערך בעוקבה של נשים מתוך ה-Nurses Health Study II, טוענים החוקרים כי יתכן וסיפור של הפרעות פוריות ושימוש בתרופות המעודדות ביוץ (Ovulation-inducing drugs, OIDs) קשורים בסיכון מוגבר כמעט פי 2 להתפתחות הפרעה מספקטרום האוטיזם (Autism Spectrum Disorder, ASD) בילד.

החוקרים אספו מידע אודות 3,985 נשים אשר ילדו את ילדיהם הראשון בין השנים 1993 ו-2003, ואשר נתבקשו להשלים שאלון בשנת 2005 המתייחס בין היתר להפרעות מספקטרום האוטיזם בילד. בנוסף נשאלו הנשים אודות סיפור אפשרי של בעיות פוריות ואודות שימוש בתכשירים מסוג OIDs.

לדברי החוקרים, על אף שני מחקרים קודמים אשר הראו קשר בין סיפור של בעיות פוריות באם ובין התפתחות אוטיזם, עדיין ידוע מעט בלבד בנושא, המחקרים הקיימים אשר ביקשו לבחון טיפולי פוריות בשאלה זו הראו תוצאות סותרות, וטרם נחקרו התרופות המעודדות ביוץ בהקשר זה.

במחקר ה- Nurses Health Study IIגויסו 116,608 נשים בגילאי 25 עד 42 שנים בשנת 1989 אשר קיבלו שאלונים באמצעות הדואר מדי כשנתיים. האחיות נתבקשו לספק מידע בדבר בעיות פוריות ושימוש בתכשירים מעודדי ביוץ, בין אם פומיים ובין אם כאלו הניתנים בזריקה, בשאלונים שנשלחו בשנים 1993, 1995, 1997 ו-2001. החוקרים מציינים כי בעיות בפוריות הוגדרו כניסיונות להרות הנמשכים למעלה מ-12 חודשים ללא הצלחה.

החוקרים מוסיפים כי בשנת 2005 נשאלו הנבדקות אם מי מילדיהם אובחן כסובל מאוטיזם, תסמונת אספרגר או הפרעות אחרות מספקטרום האוטיזם. מאחר ומבנה השאלונים לא אפשר לחוקרים לדעת מי מהילדים אובחן מבין ילדיהן של אמהות ליותר מילד אחד, התייחסו בניתוח הנתונים רק לחשיפה לתכשירים מעודדי ביוץ שהתרחשה לפני הריונן הראשון, וזאת על מנת לוודא שהחשיפה קדמה ללידת הילדים.

החוקרים מדווחים כי מבין 3,985 הנבדקות בעוקבה המקורית ואשר השלימו את השאלון משנת 2005, 111 נשים דיווחו על ילד שאובחן כסובל מהפרעה מספקטרום האוטיזם. הגיל הממוצע של הנבדקות בתחילת המעקב עמד על 29.1 שנים, בעת הלידה הראשונה עמד על 35.5 שנים, ו-94% מהן היו לבנות. נשים עם לידות תאומים לא נכללו בניתוח נתונים.

יחס הסיכויים המתוקנן של העוקבה הראה סיכון מוגבר משמעותית לסיפור של בעיות פוריות ושימוש בתכשירי OID בנשים עם ילד המאובחן כסובל מהפרעה מספקטרום האוטיזם.

בניתוח תת-קבוצה של האמהות לילד אחד (1,769 נשים ומתוכן 46 אמהות לילד עם ASD) ובהשוואתם לעוקבה הכללית נמצא כי נשים אלו הראו תוצאות דומות לאוכלוסיית המחקר הכללית.

החוקרים מציינים כי על אף שכוחו של המחקר לבחון את ההשפעה המצטברת של שימוש בתכשירים מעודדי ביוץ היה מוגבל, נצפתה מגמה לעבר סיכון רב יותר להתפתחות ASD בקרב נשים שדיווחו על שימוש בתכשירי OID בשני שאלונים לכל הפחות לעומת אלו שלא דיווחו כלל על שימוש בתרופות אלו.

באשר להסבר האפשרי לממצאיהם אלו, משערים החוקרים כי יתכן וישנה השפעה ביולוגית על התפתחות העובר, אולי באמצעות מנגנון הורמונאלי. בנוסף, לא ניתן לדבריהם לשלול כי הפרעת הפוריות עצמה הינה ערפלן אפשרי. השערה נוספת שמעלים החוקרים הינה כי גורמים גנטיים הפוגעים בפוריות עשויים להגביר את הסיכון להתפתחות ASD או כי השימוש בתכשירי OID עשוי למסך השפעות של סוגים אחרים של טיפולי פוריות (כגון הפריה חוץ-גופית).

בין מגבלות המחקר מזכירים החוקרים את מספר המקרים הקטן באופן יחסי, את העובדה כי מדדי החשיפה לתרופות והאבחנות של הפרעות מספקטרום האוטיזם התבססו במלואם על דיווח האמהות, וכי לא היה זמין מידע ספציפי לילד או מידע אודות ערפלנים אפשריים, כגון גיל האב, היסטוריה פסיכיאטרית של האם או סדר הלידות בין הילדים לאמהות ליותר מילד אחד. כמו כן לא היה מידע אודות טיפולי פוריות אחרים בהם נעשה שימוש. החוקרים מזהירים כי יתכן ולא ניתן להכליל מתוצאותיהם אלו לגבי אוכלוסיות אחרות של נשים, כגון כאלו שהינן צעירות יותר בעת לידת הילד הראשון, נשים מגזעים אחרים או רמות הכנסה אחרות.

על אף שתוצאות המחקר הראשוניות מציעות כי קיים קשר בין סיפור של בעיות פוריות ושימוש בתכשירים מעודדי ביוץ ובין אבחנות מספקטרום האוטיזם בילד, מדגישים החוקרים, אין בממצאיהם אלו די מכדי להמליץ על שינוי כלשהו בעשייה הקלינית הנוכחית, ולא צריך לעשות בהם שימוש אשר יגרום לבהלה מיותרת בקרב נשים שעברו טיפולים מסוג זה.

מומחית בתחום האפידמיולוגיה אשר נכחה בכנס תהתה מה הייתה התייחסות החוקרים למקרים בהם נבדקת דיווחה כי לא סבלה מבעיות בפוריות אולם כן נטלה תכשיר מעודד ביוץ, והאם היו סתירות שכאלו. על אף מגבלות המחקר, ובמיוחד היעדר המידע הספציפי לילד והיעדר מידע אודות ערפלנים אפשריים, מסבירה המומחית כי החוקרים עשו כל שביכולתם על מנת לתקף את הממצאים.

מתוך הכנס השנתי התשיעי של ה– International Meeting for Autism Research (IMFAR)שנערך בפילדלפיה בחודש מאי 2010.

לידיעה במדסקייפ