מאת ד”ר מיכל איזנשטט

מתוצאות מטה-אנליזה שפורסמה ב- 19 במאי בירחון Journal of the American Medical Association, עולה כי יותר מ- 10% מהאבות חווים דיכאון טרם הלידה ולאחריה, כאשר השיעור הגבוה ביותר נמדד 3 עד 6 חודשים לאחר הלידה.

לדברי החוקרים, על אף שמידע בנוגע לדיכאון טרום לידתי ולאחר הלידה באמהות הינו מבוסס, מידע לגבי דיכאון אבהי הינו דל ולא עקבי.  שכיחות התופעה, גורמי הסיכון לה והשלכותיה אינם מובנים דיים ולא קיבלו די תשומת לב מחוקרים ורופאים.

במטה-אנליזה הנוכחית ביקשו החוקרים להעריך אומדנים לשכיחות דיכאון אבהי והקשר שלו להופעת דיכאון באם.

לצורך המחקר נותחו 43 מחקרים ממספר מדינות, שרובם בוצעו בעשור האחרון.  סה”כ נכללו 28,004 אבות מעל גיל 18 שנים.

מתוצאות המחקר עולה כי קיימת הערכת שכיחות כוללת של 10.4% עבור דיכאון אבהי המופיע בין השליש הראשון של ההיריון ועד חלוף שנה מן הלידה (95% CI, 8.5% 12.7%).  שיעורי הדיכאון הגבוהים ביותר הופיעו 3 עד 6 חודשים לאחר הלידה ועמדו על 25.6% (95% CI, 17.3% 36.1%), בעוד שבשלושת החודשים הראשונים לאחר הלידה הודגמו השיעורים הנמוכים ביותר ועמדו על 7.7% (95% CI, 5.3% 11.1%).  החוקרים מסייגים את ממצאיהם לאור מיעוט מחקרים הדנים בתקופה שבין 3 עד 6 חודשים לאחר הלידה.

היחס המוערך בין תסמיני דיכאון אבהיים ואימהיים היה חיובי ובינוני בעוצמתו (r = 0.308; 95% CI, 0.228 0.384).  כלומר ככל שתסמיני הדיכאון של הורה אחד החריפו כך נטו להחריף גם תסמיניו של ההורה השני.  הממצא אינו מצביע על כיוונו של הקשר שנמצא ייתכן כי מקור הדיכאון באם, באב, בתהליכים משפחתיים או באופיו של התינוק החדש.

כמו כן, מחקרים שמקורם בארצות הברית דיווחו על שיעור ממוצע גבוה יותר של דיכאון לפני הלידה ואחריה, אשר עמד על 14.1% (95% CI, 10.9% 18.0%), בהשוואה לממוצע השיעורים ממדינות אחרות, אשר עמד על 8.2% (95% CI, 5.9% 11.1%).

לטענת החוקרים, הממצא על פיו אבות לעתיד ואבות חדשים חווים דיכאון, מעלה את הצורך בביצוע יותר בדיקות סקר והפניות  למטפלים מתאימים, ובכך למנוע את השפעת הדיכאון על מאפיינים התפתחותיים ורגשיים בילד הצעיר.  החוקרים מוסיפים כי לאור הקשר שהודגם בין דיכאון אימהי ואבהי, על המטפל המאבחן דיכאון בקרב אחד ההורים לבדוק האם קיימים תסמיני דיכאון גם בהורה השני.  כמו כן, התערבויות טיפוליות המכוונות לזוג או למסגרת המשפחתית עשויות להיות יעילות יותר במקום טיפולים פרטניים במצבים מסוימים.

החוקרים מודעים לכך שהתפיסה הכללית גורסת כי דיכאון הקשור ללידה הינו תופעת המיוחסת לאמהות בעיקר, ומסבירים כי יש להבין כי שינויי מצב רוח באבות עשויים למעשה לסמל תסמיני דיכאון.

בכוונת החוקרים לערוך מחקר שיבדוק אימהות ואבות מן השליש הראשון של ההיריון ועד לשישה חודשים לאחר הלידה, תוך התמקדות בקשר של דיכאון בכל אחד מההורים למצב היחסים ביניהם ותפיסת ההורות בעיניהם.

המומחים משבחים את המטה-אנליזה, באומרם כי המסר הבסיסי והחשוב ביותר העולה ממנה, הינו עצם קיום דיכאון סביב הלידה באבות ולא רק באמהות.  לדבריהם, אב הסובל מדיכאון עשוי שלא להקשר כראוי לתינוק החדש, תופעה שעלולה להשפיע על התפתחות התינוק.  יחד עם זאת השערה זו אינה מבוססת כפי שהיא ידועה בקרב אימהות הסובלות מדיכאון סביב הלידה, ועל כן קוראים המומחים לבצע מחקרים נוספים לבדיקת השפעות דיכאון אבהי על הילד.

JAMA. 2010

לידיעה במדסקייפ