מאת ד”ר בן פודה שקד

ממחקר חדש אשר הוצג בכנס השנתי ה-41 של ה-American Society of Addiction Medication (ASAM) עולה כי בני נוער המעשנים מריחואנה לפני גיל 13 שנים מצויים בסיכון מוגבר לשימוש בסמים ולהפרעות פסיכוסוציאליות ובעיות עם החוק. המדובר באחד המחקרים הגדולים היותר עד כה הבוחנים שימוש במריחואנה בקבוצת גיל זו.

החוקרים מצאו כי מבין 136 בני נוער המכורים לסמים, אלו המדווחים כי החלו לעשן מריחואנה לפני גיל 13 הראו סיכון מוגבר לסבול במקביל מהפרעת דחק פוסט-טראומטית (Post-traumatic stress disorder, PTSD) וכן להיות בעלי סיפור של ניסיונות אובדניים, עבירות תנועה וצריכת חומרים ממכרים אחרים.

החוקרים מסבירים כי ממצאיהם אלו תומכים בקיומו של קשר משמעותי בין עישון מריחואנה בבני נוער ובין תוצאות שליליות בהמשך, כשבין יתרונות המחקר הם מזכירים כי המדובר במדגם הקליני הגדול ביותר עד כה בו מיוצגים במידה שווה שני המינים.

במחקר נכללו בני נוער (בגילאי 14-18 שנים) המכורים לסמים ומצויים בטיפול, בהם ביקשו החוקרים להשוות את המאפיינים של אלו מהם המדווחים על תחילת עישון המריחואנה לפני גיל 13 שנים עם אלו שהחלו שימוש בסם מאוחר יותר. הם מצאו כי בהשוואה לאלו שהחלו מאוחר יותר, הנבדקים שדיווחו כי החלו לעשן מריחואנה בגיל מוקדם הראו סיכון מוגבר להיות מכורים לתכשירים הלוצינוגניים (44% לעומת 27%; p < 0.05) ולסבול מהפרעות התמכרות אחרות (M = 3.42 לעומת 2.59; p < 0.05).

בנוסף, נבדקים שהחלו לעשן מריחואנה לפני גיל 13 הראו שיעורים גבוהים יותר של PTSD (16% לעומת 6%; p < 0.05), סיפור של ניסיון אובדני בעברם (32% לעומת 19%; p < 0.05) ועבירות תנועה (7% לעומת 1%; p < 0.05). החוקרים מוסיפים כי בנבדקים אלו הייתה סבירות גבוהה יותר לכך שהחומר הממכר הראשון שצרכו היה מריחואנה (55%), בניגוד לאלכוהול.

במטרה לחפש גורמים המנבאים שימוש במריחואנה בגילאים אלו, ביקשו החוקרים לבחון בנוסף משתנים כגון מוצא אתני, גזע, רמת השכלה של ההורים, סיפור של התמכרות וצריכת סמים בהורים ומאפיינים של נבדקים המדווחים על שימוש במריחואנה בגיל צעיר בעת קבלתם לתוכניות גמילה. נמצא כי נבדקים שדיווחו כי החלו לעשן לפני גיל 13 שנים נטו להיות צעירים יותר בעת קבלתם לתוכנית גמילה, ולהיות מכורים למריחואנה באותה נקודת זמן. כמו כן, נצפתה מגמה של סיכון מוגבר להתמכרות לניקוטין. בני נוער שהחלו עישון מריחואנה לפני גיל 13 נטו במדגם זה להיות ממוצא היספאני (14% לעומת 3%), וכאלו שהוריהם בעלי מספר נמוך יותר של שנות השכלה.

החוקרים טוענים כי לממצאיהם אלו השלכות חשובות בכל הנוגע להתערבויות חברתיות אפשריות. לדבריהם, בני נוער שהוריהם בעלי רמת השכלה נמוכה יותר, אלו הסובלים מ-PTSD או שבעברם ניסיונות אובדניים, או אלו המזוהים כמעשנים כבדים עשויים להיות מועמדים להתערבויות שמטרתן למנוע עישון מריחואנה. בכוונתם של החוקרים להמשיך ולעקוב אחר מדגם זה על מנת לבחון שמא נצפה שיפור בתוצאות בבני נוער שהחלו לעשן מריחואנה בגיל מוקדם בעקבות טיפולי גמילה שונים ושמא השימוש במריחואנה בגילאים אלו קשור בתגובה נמוכה יותר לטיפולי הגמילה.

מומחה בתחום אשר נכח בכנס ונתבקש להגיב לפרסום הדברים טוען כי התמכרות הינה למעשה מחלה המופיעה בגיל ההתבגרות כשמוחם של הילדים גדל במהירות. לפיכך, ישנו ערך רב עבור קלינאים המטפלים בהתמכרויות לדעת מהם גורמי הסיכון לשימוש מוקדם במריחואנה, ולעשות שימוש במידע זה על מנת לזהות חולים המצויים בסיכון לכך.

מומחה נוסף מציין כי המחקר הנוכחי הינו אחד המחקרים הקליניים הראשונים הבוחן ילדים בגילאים אלו (מתחת לגיל 13), ומראה כי אלו המתחילים לעשן מריחואנה בגיל מוקדם זה סובלים מבעיות רבות יותר בשליטה בשימוש במריחואנה ובסמים נוספים בהמשך החיים. לדבריו, המחקר מחזק את העיקרון לפיו מניעה לא צריכה להתחיל בתיכון כי אם מוקדם יותר. עם זאת, אין המדובר בעדות כי מריחואנה הינה משום Gateway drug (תרופה שהשימוש בה מוביל לצריכת סמים קשים יותר) מאחר ואינו מראה סיבתיות.

מתוך הכנס השנתי ה-41 של ה-American Society of Addiction Medication (ASAM) שנערך באפריל 2010 בסן-פרנסיסקו, קליפורניה.

לידיעה במדסקייפ