הקשר בין פעילות יתר של בלוטת התריס ובין הסיכון לשבץ מוחי (מתוך Stroke)

מאת ד”ר נגה ליפשיץ

מתוצאות מחקר שפורסם ב-1 באפריל 2010 ב-Stroke, עולה כי בקרב צעירים הסובלים מהיפרתירואידיזם נצפה סיכון גבוה ב-44% לשבץ מוחי איסכמי בתוך 5 שנים.

החוקרים כותבים כי השכיחות של היפרתירואידיזם באוכלוסיה היא 0.5-2%, ורבים מהחולים עם צעירים. הם מוסיפים כי שבץ איסכמי מסיבה לא ידועה מהווה כרבע עד שליש מכל מקרי השבץ האיסכמי בחולים צעירים.

החוקרים בדקו נתונים ממאגר ה- Longitudinal Health Insurance Database של מכון מחקר הבריאות הלאומי בטייוואן, הכולל נתונים על מרבית אוכלוסיית התושבים. המחקר כלל 3,176 משתתפים בגיל צעיר מ-45 שנים (גיל ממוצע 32.1 שנים) שפנו לקבלת טיפול בקהילה בשל היפרתירואידיזם בשנים 1998-2001. בין הקריטריונים להכללה במחקר ניתן לציין 2 אירועי היפרתירואידיזם לפחות במהלך תקופת המחקר וקבלת טיפול בתרופה המעכבת את בלוטת התריס. בנוסף כלל המחקר קבוצת ביקורת בת 25,408 משתתפים בגיל ממוצע של 32.3 שנים, אשר נבחרו באקראי והותאמו לקבוצת המחקר לפי גיל, מין, ושנת הביקור האמבולטורי. החוקרים עקבו אחר המשתתפים למשך 5 שנים, על מנת לזהות משתתפים שסבלו משבץ מוחי איסכמי.

מתוצאות המחקר עולה כי בקרב 28,584 משתתפי המחקר נצפו 198 מקרי שבץ (0.7%) במהלך תקופת המעקב, 31 בקבוצת המחקר (1%) ו-167 בקבוצת הביקורת (0.6%). החוקרים מדווחים כי נמצא יחס סיכון (HR) של 1.49 לשבץ איסכמי בחולים עם היפרתירואידיזם, בהשוואה לקבוצת הביקורת (95% CI 1.01-2.19, p=0.021).

לאחר תקנון לערפלנים אפשריים, כולל גיל, מין, שימוש בתרופות אנטי-אריתמיות, מחלות רקע דוגמת יתר לחץ דם וסוכרת, רמת ההכנסה ומגורים אורבאניים, יחס הסיכון שנצפה לשבץ מוחי בחולים עם היפרתירואידיזם היה 1.44 (95% CI 1.02-2.12, p=0.038).

לדברי החוקרים, כמחצית ממקרי השבץ התרחשו לאחר יותר מ-1,004 ימים מאבחנת ההיפרתירואידיזם. הם מסבירים כי אפשרי שעלה קושי לאזן את תפקודי התריס בצורת תרופתית, או שחלה הישנות של יתר-התריסיות לאחר הפסקת הטיפול התרופתי, ובנוסף ייתכן שלמשתתפי המחקר היה אורח חיים לא בריא, כגון עישון, תזונה עתירת שומנים, וחוסר פעילות גופנית.

לאור תוצאות המחקר כותבים החוקרים כי על חולים עם פעילות יתר של בלוטת התריס לנטר בצורה צמודה את תפקודי התריס שלהם, גם לאחר השגת איזון ראשוני באמצעות תרופות, ולהקפיד על צמצום גורמי הסיכון הקרדיווסקולאריים. הם מדגישים כי בשלב זה אין עדות לכך שקיים קשר בין טיפול בתרופות מעכבות בלוטת התריס ובין סיכון מוגבר לשבץ מוחי.

החוקרים מוסיפים כי המנגנון בבסיס הקשר שנצפה בין היפרתירואידיזם ובין סיכון מוגבר לשבץ אינו ברור. בין המנגנונים האפשריים מציינים החוקרים הפרעה דלקתית או שינויים מטבוליים. לדבריהם, עבודות קודמות מצאו כי פעילות יתר של בלוטת התריס עלולה לגרום לשינויים מטבוליים בגוף, אשר יכולים להוביל לעיבוי שכבת האינטימה-מדיה בעורק הקרוטיד. כמו כן, בעבר נמצא כי היפרתירואידיזם עלול לגרום להפרעות בתפקודי הקרישה.

בין מגבלות המחקר מציינים החוקרים כי מאגר הנתונים מתבסס על תביעות אדמיניסטרטיביות של הרופאים המטפלים או של בתי החולים, ולכן עלול להיות לא-מדויק. עם זאת, הם מדגישים כי המחקר כלל רק משתתפים עם 2 אירועים מאובחנים של היפרתירואידיזם, אשר נטלו טיפול בתרופות מעכבות בלוטת התריס.

בנוסף הם מציינים כי לא היו זמינים נתונים על מצב העישון, צריכת אלכוהול, הרכב התזונה, מדד מסת הגוף וסיפור משפחתי של שבץ בקרב המשתתפים, כולם גורמים שעלולים להגביר את הסיכון לשבץ. הם מסבירים כי נערך תקנון לגורמי סיכון אחרים, דוגמת יתר לחץ דם, סוכרת והיפרליפידמיה, אך מכיוון שמדובר במחקר רטרוספקטיבי מבוסס אוכלוסיה לא ניתן היה לערוך תקנון לערפלנים הנוספים. החוקרים כותבים כי מרבית המעשנים בטייוואן הם גברים, בעוד שנשים כללו את מרבית קבוצת ההיפרתירואידיזם במחקר, ועל כן אפשרי שההשפעה של עישון כערפלן במחקר הנוכחי הייתה קטנה.

כמו כן, תיתכן הטיית מעקב, שכן לחולים עם פעילות יתר של בלוטת התריס יש סיכוי רב יותר להגיע לבדיקות תקופתיות בתדירות גבוהה יותר, ולכן הם בעלי סיכון גבוה יותר לאבחנת שבץ. עם זאת, החוקרים מציינים כי המעקב אחר חולים עם פעילות יתר של בלוטת התריס מתבצע לרוב ע”י אנדוקרינולוג, והם מופנים לנוירולוג רק במידה והם סובלים מתסמינים נוירולוגיים. מגבלה נוספת של המחקר היא יכולת הכללה מוגבלת לאוכלוסיות מחוץ לטייוואן.

לפיכך ממליצים החוקרים לערוך מחקר פרוספקטיבי הכולל צעירים עם פעילות יתר של בלוטת התריס, על מנת לאשר או להפריך את הקשר שנצפה במחקר הנוכחי.

מומחה מהתחום ציין כי תוצאות המחקר מפתיעות, אך הדגיש כי שיעור מקרי השבץ לא היה גבוה באופן דרמטי בחולים בקבוצת ההיפרתירואידיזם (1%), לעומת קבוצת הביקורת (0.6%). הוא הוסיף כי חולי היפרתירואידיזם בגיל 60 שנים ומעלה סובלים מסיכון מוגבר לפרפור פרוזדורים, וכי תצפית זו עשויה להסביר את הקשר שנצפה בין יתר תריסיות ובין סיכון מוגבר לשבץ גם בחולים הצעירים יותר.

Stroke. 2010

לידיעה במדסקייפ

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

    הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

    במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
    להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה