מאת ד”ר נגה ליפשיץ

מתוצאות מחקר שפורסם בגיליון ה-16 במרץ 2010 של ה-Neurology, עולה כי למשך העישון נמצא קשר חזק יותר לצמצום הסיכון למחלת פרקינסון, בהשוואה לכמות הסיגריות.

לדברי החוקרים, בעבודות קודמות נמצא קשר בין עישון סיגריות ובין סיכון נמוך יותר למחלת פרקינסון. במחקר הנוכחי בדקו החוקרים את ההשפעה של משך וכמות העישון בנפרד (ולא בצורה משולבת). הם מדגישים כי לעישון השלכות בריאותיות שליליות, והם אינם ממליצים על עישון כאמצעי למניעת מחלת פרקינסון.

החוקרים בדקו נתונים על 305,468 משתתפים מה- National Institutes of Health (NIH) American Association of Retired People (AARP) Diet and Health cohort. 1,662 מהמשתתפים אובחנו כסובלים ממחלת פרקינסון לאחר שנת 1995.

במחקר נמצא, כצפוי, קשר בין עישון ובין סיכון נמוך יותר למחלת פרקינסון. יחס הסיכויים (OR) לפתח מחלת פרקינסון היה 0.78 במעשנים בעבר, ו-0.56 במעשנים בהווה. בקרב מעשנים בעבר נצפתה מגמה של סיכון נמוך יותר למחלת פרקינסון בקרב מי שעישן יותר סיגריות. הסיכון למחלת פרקינסון ע”פ משך העישון מוצג בטבלה הבאה:

עם זאת, עבור משך העישון קבוע לא נמצא קשר מובהק בין מספר הסיגריות ליום ובין צמצום הסיכון למחלת פרקינסון, כפי שמוצג בטבלה הבאה:

כאשר בדקו החוקרים את מצב העישון בגיל צעיר יותר, הם מצאו כי בכל קבוצת הגיל לחולי פרקינסון היה סיכוי נמוך יותר לעשן, אך במידה והם כן עישנו, מספר הסיגריות ליום היה דומה לזה של משתתפים שלא חלו בפרקינסון.

לאור תוצאות המחקר כותבים החוקרים כי נראה שהכימיקלים שבטבק אינם יעילים למניעת מחלת פרקינסון, ודרושים מחקרים נוספים על מנת להבין את הקשר שבין עישון וצמצום הסיכון למחלת פרקינסון.

במאמר מערכת שפורסם בתגובה נכתב כי הממצאים מאשרים תוצאות עבודות קודמות, שמצאו כי עישון הוא שכיח פחות בחולי פרקינסון, וכי חולי פרקינסון מעשנים עושים זאת לפרק זמן קצר יותר ומפסיקים לעשן מוקדם יותר, בהשוואה למקרי ביקורת שהחלו לעשן באותו הגיל.

כותבי מאמר המערכת מציינים כי ייתכן שלעישון ארוך טווח יש תפקיד מגן על המוח, אך ייתכן גם כי אנשים שמפתחים מחלת פרקינסון מצליחים יותר להפסיק לעשן, אולי בשל ירידה ברמת הדופמין וצמצום מעגלי ההנאה והתגמול הקשורים, עוד לפני הופעת התסמינים המוטוריים. הם ממליצים לערוך מחקרים נוספים כדי לבדוק את הקשר שנצפה בין משך העישון ובין צמצום הסיכון למחלת פרקינסון, להעריך את ההשפעה של עישון פסיבי ושל דפוסי הפסקת העישון באנשים שונים, וכן לבחון את התפקיד האפשרי של מרכיבי הסיגריות השונים.

מומחה מהתחום הדגיש כי לעישון ארוך טווח סיכוי גבוה יותר להוביל לסרטן ריאה, מאשר לצמצום הסיכון למחלת פרקינסון, שכן הסיכון הנמוך יותר נצפה בקרב משתתפים שעישנו עשרות שנים.

Neurology. 2010;74:878-884.

Neurology. 2010;74:870-871.

לידיעה במדסקייפ