מאת ד”ר בן פודה שקד

ממחקר חדש אשר בוצע בהקצאה אקראית והוצג בכנס השנתי ה-16 של ה-International Conference on Cancer Nursing (ICCN) עולה כי חולים אשר ביצעו התעמלות במקביל לטיפול במחלת הסרטן דיווחו על פחות עייפות, מרץ רב יותר ופחות דחק רגשי בהשוואה לאלו שהיו פחות פעילים.

מבין 620 חולים אשר התאימו למחקר, אישרו 138 את השתתפותם. 73 מהם הוקצו אקראית לקבוצת ההתעמלות בעוד ש-65 נוספים הוקצו אקראית לקבוצת הפעילות הרגילה. החולים היו כאלה אשר קיבלו אבחנה חדשה של סרטן שאינו גרורתי ולא סבלו מבעיות בריאותיות אחרות או מוגבלויות אשר מנעו מהם להשתתף בפעילות. בעת ההרשמה למחקר, החולים לא נהגו להתעמל יותר משלוש פעמים (או 120 דקות) בשבוע. החוקרים מוסיפים כי גילם הממוצע היה 60.2 שנים, וכי ב-55.6% מהם היה מדובר בסרטן ערמונית וב-32.5% סרטן שד. החולים עמדו לקראת קבלת טיפול כימותרפי ו/או הקרנות חיצוניות.

החולים שהוקצו לקבוצת ההתעמלות קיבלו תוכנית התעמלות פרטנית על בסיס מצבם הגופני, ונתבקשו במסגרתה לבצע הליכה מהירה במשך המתגבר מעשר לשלושים דקות, חמישה ימים בשבוע. מידת האינטנסיביות של ההליכה תוכננה כך שיגיע המטופל לכ-50-70% מהדופק המקסימלי שלו. מידת הפעילות האירובית של הליכה, ריצה קלה, ריצה, שחייה ורכיבה על אופניים הוערכה באמצעות ה-Physical Activity Questionnaire 5-activity subscale (PAQFA) וחושבה על פי METs לשעה בשבוע.

מבין המשתתפים בקבוצת ההתעמלות, 68% הקפידו על תוכנית ההתעמלות שקיבלו. לעומתם, מאלו בקבוצת הפעילות הרגילה, 12% התעמלו במידה רבה מזו שנקבעה לקבוצת ההתעמלות. סך של 68 חולים בקבוצת ההתעמלות ו-58 חולים בקבוצת הפעילות הרגילה השלימו את המחקר.

החוקרים מצאו כי פעילות אירובית רבה יותר הייתה קשורה משמעותית עם פחות עייפות, כפי שהוערכה על פי ה-Piper Fatigue Scale (p < 0.001), ה-Symptom Distress Scale (SDS) fatigue subscale (p < 0.005) וה-Profile of Mood States (POMS) fatigue subscale (p < 0.02), וזאת לאחר תקנון לתוצאות הבסיס, גיל החולה וכן לציון ה-PAQFA בתחילת המעקב ולאחריו.

המשתתפים אשר התעמלו לאורך תקופת המעקב הראו מרץ רב יותר ב-7.5% במדד ה-POMS subscale (p < 0.001). באשר לאיכות חייהם של הנבדקים, אלו שהתעמלו הראו 3% פחות דחק רגשי, הן על לפי ציון ה-POMS הכולל והן על פי ה-Medical Outcomes Study Short-Form Health Survey (MOS SF-36) emotional well-being subscale, בהשוואה לאלו שהיו פחות פעילים גופנית (p = 0.021).

לדברי החוקרים, תוכנית אימונים גמישה הניתנת לביצוע בבית הינה בעלת סיכונים מעטים בלבד ותועלת פוטנציאלית אשר עשויה לסייע לחולים עם גידולים סרטניים סולידיים, וזאת ללא תלות באבחנה המדויקת.יש לטענתם צורך בהמשך המחקר בתחום בקרב נבדקים המקבלים טיפול פעיל כנגד הסרטן אשר יעריכו את ההנחיות המיטביות להתעמלות המותאמים פרטנית על פי גיל החולה או סוג הטיפול אותו עובר, ואולי אף לפי סוג הסרטן ממנו סובל.

מומחית בתחום אשר נתבקשה להגיב לפרסום הדברים טוענת כי תוכניות התערבות של פעילות גופנית זוכות לתשומת לב הולכת וגוברת והוכחו כבעלות תועלת במידת מה. בכוונתה להמשיך ולהמליץ למטופליה להקפיד על פרקי זמן קצרים של פעילות גופנית, דוגמת הליכה. לדבריה, ממצאי המחקר הנוכחי מאשררים את אלו של מחקרים קודמים אשר פורסמו בספרות המקצועית ביחס לחולות סרטן השד. מחקר זה, לעומתם, בחן שני סוגי טיפולים בחולים הסובלים מאחד משני סוגי סרטן, ואולם כשם שמציינים החוקרים, יש צורך להמשיך ולחקור את הנושא גם בקרב חולים הסובלים מסוגים אחרים של סרטן ובאוכלוסיות חולים אחרות בנוסף.

מתוך הכנס השנתי ה-16 של ה-International Conference on Cancer Nursing (ICCN) שנערך במרץ 2010 באטלנטה, ג’ורג’יה.

לידיעה במדסקייפ