מאת ד”ר בן פודה שקד

משלושה מחקרים חדשים אשר הוצגו בכנס ה-Conference on Retroviruses and Opportunistic Infections (CROI) ה-17 עולה כי בקרב מטופלים החיוביים ל-HIV ישנו סיכון מוגבר לצפיפות עצם נמוכה ולשברים. לדברי החוקרים, נראה כי הסיכון המוגבר לצפיפות עצם נמוכה קשור בתכשירים השכיחים בשימוש במסגרת הטיפול ב-HIV. בנוסף, הסיכון לשברים עשוי להיות קשור לספירות CD4 נמוכות ולסטטוס חיובי לנגיף.

במחקר הראשון, ביקשו החוקרים לבחון את ההשפעות של ארבעה משטרים תרופתיים שונים כנגד HIV על פיזור השומן בגפיים ועל צפיפות העצם (Bone Mineral Density, BMD) בקרב 269 נבדקים עם HIV. הגיל הממוצע של החולים עמד על 38 שנים. מחקר זה, המכונה AIDS Clinical Trials Group (ACTG) A5224s, מהווה מחקר-בת למחקר ACTG A5202, והינו מחקר שלב III המבוצע באופן פרוספקטיבי ובהקצאה אקראית תוך שמירה על סמיות חלקית. המחקר משווה בין טיפול ב-Abacavir/Lamivudine או Tenofovir/Emtricitabine, בשילוב עם Efavirenz או Atazanavir/Ritonavir, לטיפול בנבדקים החיוביים ל-HIV וטרם קיבלו טיפול תרופתי קודם לכן.

החוקרים מציינים כי המעקב אחר החולים נמשך 96 שבועות, וכי תוצאותיו הראו כי בכל ארבע קבוצות הטיפול השונות, ירדה צפיפות העצם בצורה משמעותית. לדבריהם, השינויים המשמעותיים ביותר חלו במהלך השנה הראשונה לטיפול.

החוקרים טוענים כי תוצאותיהם אלו מעידות על כך שהחולים שטופלו ב-Tenofovir/Emtricitabine הראו ירידה ניכרת יותר בצורה משמעותית ב-BMD בעמוד השדרה המותני וכן ב-BMD הכללי בהשוואה לאלו שטופלו ב-Abacavir/Lamivudine. חולים אשר טופלו ב-Atazanavir/Ritonavir הראו ירידה משמעותית יותר בצפיפות העצם בעמוד השדרה המותני אולם לא בזו בעצמות הירך בהשוואה לאלו שטופלו ב-Efavirenz.

לדברי החוקרים, ממצאיהם מהווים מידע חשוב עבור קלינאים, ובמיוחד עבור אלו המטפלים בנשים סביב או לאחר גיל המעבר החיוביות ל-HIV, וזאת ומאחר ועשויים לסייע להם בהתאמת משטרי הטיפול התרופתי המיטביים למטופלותיהם אלו.

במחקר נוסף אשר הוצג אף הוא בכנס ה-CROI, מצאו החוקרים כי קיים סיכון מוגבר לשברים מסוג Fragility fractures בקרב מטופלים צעירים יחסית החיוביים ל-HIV (טווח גילאים 25 עד 54 שנים) בהשוואה לאוכלוסייה הכללית.

החוקרים ניתחו מידע אודות 5,826 חולים עם HIV ממחקר ה-HIV Outpatient Study, מחקר פרוספקטיבי פתוח אשר החל בשנת 1993 וכולל מטופלים מעשר מרפאות שונות בשמונה ערים אמריקאיות. החוקרים ביקשו להשוות את שיעורי השברים בין השנים 2002 ו-2008 עם אלו שתועדו באותה תקופה בסקר ה-National Hospital Discharge Survey, הכולל מידע מיחידות לטיפול נמרץ, חדרי מיון ומחלקות אשפוז.

החוקרים מצאו כי שיעור השברים היה גבוה פי 4.3 בקרב חולי HIV לעומת האוכלוסייה הכללית, וכי שיעור השברים מסוג Fragility fractures היה אף הוא גבוה יותר. בנוסף, נמצא כי שיעור השברים בקרב החולים החיוביים ל-HIV הלך ועלה עם הזמן.

בקרב החולים עם HIV, מצאו החוקרים כי ספירת CD4 הנמוכה מ-200 cell/mm3 (HR, 1.60), סוכרת (HR, 1.62), זיהום בנגיף הפטיטיס C (HR, 1.61) ושימוש בסמים (HR, 1.52) היו כולם קשורים באופן בלתי תלוי בסיכון מוגבר לשברים.

לדברי החוקרים, יש צורך במחקרים נוספים על מנת להעריך את תרומתו של הזיהום ב-HIV ושל הוירמיה, כמו גם את זו של הטיפול האנטי-רטרוויראלי, על הסיכון לשברים, ואת הקשר בין צפיפות העצם לבין הסיכון לשברים בקרב מבוגרים עם זיהום HIV.

במחקר השלישי שהוצג באותו נושא בכנס, ואשר נערך בקרב גברים יוצאי צבא, נמצא כי ישנו סיכון מוגבר לשברים מסוג Fragility fractures בקרב נבדקים החיוביים ל-HIV, אם כי הסיכון היה מוגבר אך במעט לדברי החוקרים. במחקר זה נותחו נתונים ממאגר ה-Veterans Aging Cohort Study, מחקר עוקבה תצפיתי פרוספקטיבי, בו גברים יוצאי צבא החיוביים ל-HIV הותאמו ליוצאי צבא השליליים לנגיף, בין השנים 1997 ו-2009.

החוקרים מתארים כי במהלך שמונה שנות המעקב, נצפתה הימצאות גבוהה יותר של שברי fragility בעצם הירך בקרב גברים החיוביים ל-HIV בהשוואה לאלו השליליים לו. הגיל הממוצע בעת היארעות השבר עמד על 55 שנים.

כשביקשו החוקרים להעריך את היארעות השברים בירך ובחוליות עמוד השדרה בקרב הנבדקים החיוביים ואלו השליליים לנגיף, מצאו כי הסיכון המוגבר (HR) לשברים מסוג Fragility fractures בקרב גברים החיוביים ל-HIV היה 1.53, אולם לאחר תקנון לגורמי סיכון ידועים לשברים מסוג זה, ירד הסיכון המוגבר ל-1.38. לדבריהם, בעוד ההשפעה של HIV על הסיכון לשברים מסוג Fragility Fractures הינו צנוע, הרי שהוא משמעותי ובלתי תלוי במשתנים אחרים.

החוקרים מוסיפים כי זיהום ב-HIV בקרב יוצאי צבא מעל גיל 50 שנים סביר במיוחד שתורם לסיכון מוגבר זה (HR, 1.37; 95% CI = 1.06-1.78). עם זאת, הם מציינים כי מספר גורמי סיכון אחרים מסטטוס ה-HIV הינם קשורים ככל הנראה לסיכון המוגבר לשברים, ובהם כחקסיה, מחלה צרברווסקולארית, גזע, התמכרות לאלכוהול וגיל מתקדם.

בקרב הנבדקים החיוביים ל-HIV, גורם הסיכון היחיד הנוסף אשר נקשר לסיכון מוגבר לשברים מסוג Fragility fractures היה ספירה נמוכה של CD4, מסבירים החוקרים. תוצאותיהם לא העלו כי התרופות המשמשות לטיפול ב-HIV היו קשורות בסיכון המוגבר.

החוקרים מסכמים כי יתכן ואין צורך בסריקות Dual-emergy x-ray absorptiometry (DXA) עבור חולים אשר גורם הסיכון היחיד הידוע אצלם (לשברים בעצמות) הינו זיהום ב-HIV. עם זאת, סריקות אלו עשויות להיות חשובות עבור מטופלים החיוביים ל-HIV ולהם גורמי סיכון קליניים רבים לשברי Fragility fractures, כמו למשל היסטוריה של שבץ או כחקסיה.

החוקרים מזכירים כי מחקרים קודמים הראו כי שברי Fragility fractures הינם שכיחים יותר בקרב מטופלים עם HIV. על אף שהסיכון המוגבר אשר נצפה באוכלוסיית חולים זו במסגרת המחקר שבוצע ביוצאי צבא היה צנוע באופן יחסי, מדגישים החוקרים, הוא עודנו מוגבר. המדובר באוכלוסיה של גברים אשר אינם בגיל בו צפוי סיכון מוגבר לשברים בעצמות, הם מזכירים.

מתוך כנס ה-Conference on Retroviruses and Opportunistic Infections (CROI) ה-17, שנערך בסן פרנסיסקו, קליפורניה, בפברואר 2010.

לידיעה במדסקייפ