מאת ד”ר בן פודה שקד

ממחקר חדש אשר פורסם בגיליון פברואר של הירחון American Journal of Cardiology עולה כי השימוש בבדיקת דימות מסוג Optical Coherence Tomography (OCT) עשוי לשהות הבדלים חשובים באופי הרובד הטרשתי בחולים עם אוטם לבבי חריף או תעוקת חזה יציבה. כך עולה ממחקר ראשון מסוגו אשר בו נעשה שימוש בטכנולוגיה זו על מנת להשוות את יציבות הרבדים הטרשתיים בין קבוצות שונות של חולים בסיכון גבוה.

כמו כן, מצאו החוקרים כי רבדים אשר ענו להגדרה של Thin-cap Fibroatheroma (TCFA), וכאלה בעלי שכבה פיברוטית דקה (Thinner fibrous cap) ככלל, היו שכיחים יותר בקרב חולים עם אוטם לבבי חריף לעומת חולים עם תעוקת חזה יציבה. לדבריהם, ממצא זה נצפה לא רק עבור הנגעים אשר היו קשורים באוטם, כי אם גם עבור הנגעים שאינם קשורים בו.

לטענת החוקרים, ממצאיהם אלו תומכים בהשערה לפיה אוטם לבבי חריף (Acute Myocardial Infarction, AMI) הינו למעשה תהליך רב-מוקדי, וכי יתכן ולאנשים אשר עברו אוטם לבבי חריף יש גם נגעים שאינם קשורים ישירות לאוטם שחוו, ואשר עשויים להיות בסיכון גבוה (משמע נגעים לא-יציבים) אף הם.

החוקרים מסבירים כי שיטת ה-OCT הולכת ומתקבלת ככלי רב ערך בזיהוי נגעים מסוג TCFA, אם כי עד כה נעשה בה שימוש בעיקר בקרב חולים שטרם עברו אירוע כלילי מאג’ורי, וכן במחקרים של נתיחות שלאחר המוות בקרב אנשים שמתו כתוצאה מאוטם לבבי חריף או מוות פתאומי.

במחקרם הנוכחי, ביצעו החוקרים בדיקות OCT בקרב 26 חולים אשר עברו צנתור כלילי ושרדו אוטם לבבי חריף, וכן בקרב 16 חולים אשר נמצאו באנגיוגרפיה כסובלים מתעוקת חזה יציבה ומחלה רב-כלית. סריקות ה-OCT נלקחו לא רק של הנגעים הקשורים-באוטם או אלו שיועדו לרה-וסקולאריזציה, כי אם גם של נגעים שאינם קשורים באוטם ואינם מיועדים להתערבות.

החוקרים מדווחים כי בדיקת ה-OCT איתרה קרע בנגעים ב-77% מחולי ה-AMI, לעומת 7% מהחולים עם תעוקת חזה יציבה, וכן איתרה קריש תוך-כלילי ב-100% מחולי ה-AMI, לעומת 0% מהחולים עם תעוקת חזה יציבה. בנוסף, נמצא כי עובי השכבה הפיברוטית היה דק משמעותית (57μm לעומת 180 μm; p < 0.001) בחולי ה-AMI, בעוד שהשיעור הכולל של נגעי TCFA על פי OCT היה רב יותר (85% לעומת 13%; p < 0.001).

החוקרים מציינים כי כשביקשו לבחון רק את הנגעים שאינם קשורים באוטם ואינם מיועדים להתערבות, שיעורי הרבדים הקרועים או הקרישים התוך-כליליים היו דומים בין הקבוצות. עם זאת, עובי השכבה הפיברוטית היה דק משמעותית בקרב חולי ה-AMI, ונגעי ה-TCFA היו שכיחים יותר.

החוקרים מסכמים כי ממצאיהם אלו תומכים בתפישה לפיה טרשת עורקים הינה מחלה דלקתית פרוגרסיבית עם ביטויים מערכתיים.

באשר לשאלה האם בדיקת הדימות OCT תמלא תפקיד משמעותי בעתיד בזיהוי חולים המצויים בסיכון גבוה או בהתאמת טיפול אישי, החקורים טוענים כי התשובה עדיין איננה ברורה. יש צורך לדבריהם במחקרי מעקב פרוספקטיביים על מנת לקבוע את הרלוונטיות הקלינית של נגעים מסוג TCFA המזוהים באמצעות OCT.

מומחה בתחום אשר נתבקש להגיב לפרסום הדברים, מציין כי מספר מחקרים קודמים התייחסו למאפייני הרבדים הטרשתיים באמצעות CT Angiography. אחד ממחקרים אלו הראה כי חולים עם מאפיינים (של נגע) בסיכון גבוה היו בעלי סיכון רב יותר לפתח תסמונת כלילית חריפה במהלך תקופת מעקב. המומחה מוסיף כי עד כה טרם הוכח ערכה המנבא של בדיקת ה-OCT, וכי קיימות מספר שיטות להשוות בין שתי בדיקות הדימות הללו.

המומחה מסביר כי לבדיקת OCT רזולוציה מרחבית טובה יותר באופן ברור, כך שעשויה לזהות את קיומה של אתרומה בעלת שכבה פיברוטית דקה, מאפיין אשר בהיסטולוגיה נחשב כמאפיין נגע טרשתי ‘פגיע’. מאידך, דביקה זו היא פולשנית, כך שלא סביר לטענתו שתשמש אי פעם כבדיקת סקר. הוא מוסיף כי זהו היתרון של CT Angiography– על אף שזו בדיקה שאינה מצליחה לזהות את השכבה הפיברוטית הדקה, היא מזהה מאפיינים אחרים של נגע בסיכון-גבוה, כגון Low-attenuation ו-Eccentric remodeling, וכל זאת בצורה שאינה פולשנית.

מומחה נוסף בתחום טוען כי OCT הפכה למעשה לשיטת דימות שימושית קלינית. הוא מציין במיוחד כי לבדיקת OCT פוטנציאל רב להדמות מבנים הקרובים לנהור (lumen) עם מידה גבוהה של דיוק.

המומחה הראשון משיב כי על אף הפוטנציאל ה’עצום’ של OCT להדמות נגע פגיע, מגבלה אחת של טכנולוגיה זו הינה לדבריו כי המידה של חדירת האור הינה כזו המאפשרת לראות מבנים בעומק של מילימטר אחד בלבד.

Am J Cardiol 2010;105:318-322

לידיעה במדסקייפ