סיכון מוגבר לשברי ירך בחולים עם אנמיה ממארת (מתוך Gastroenterology)

ממחקר חדש עולה כי חולים עם אנמיה ממארת (Pernicious Anemia) מצויים בסיכון מוגבר לשברי ירך.

לדברי החוקרים, בהשוואה לביקורות תואמות בגיל ומין, בחולים עם אנמיה ממארת תועדה עליה של 37% בסיכון לשברי ירך (3.4 לעומת 2.0 שברי ירך ל-1000 שנות-אדם). הסיכון המוגבר היה אף גבוה עוד יותר בחולים עם אבחנה חדשה של אנמיה ממארת (HR = 2.63).

החוקרים מסבירים כי לאור ממצאים אלו, על רופאים לעקוב בזהירות אחר בריאות העצם של חולים עם אנמיה ממארת.

בנוסף, החוקרים מצאו כי הסיכון המוגבר לשברי ירך נותר למשך שנים רבות גם לאחר מילוי מאגר וויטמין B12. הם טוענים כי על רופאים להבין שתיקון חסר וויטמין B12 בלבד אינו-מספיק להפחתת הסיכון לשברים בחולים אלו. הסיכון המוגבר לשברים בחולים אלו מעיד על נוכחות מנגנונים ברקע שאינם תלויים בחסר וויטמין B12.

יש מספר סיבות פיזיולוגיות המעלות את החשד לפגיעה בחוזק העצם בחולים עם אנמיה ממארת, וסיכון מוגבר לנפילות באוכלוסיה זו, אך עד כה לא פורסמו נתונים אפידמיולוגים המאשרים כי קיים סיכון מוגבר לשברים בחולים אלו.

הממצאים החדשים מבוססים על סקירת נתונים ממאגר United Kingdom’s General Practice Research Database. הסקירה כללה 9506 מבוגרים עם אנמיה ממארת, שטופלו בוויטמין B12 למשך שנה אחת לפחות. לכל חולה בקבוצת המקרים התאימו החוקרים ארבע ביקורות תואמות ללא אנמיה ממארת (n=38,024). משך המעקב הממוצע בשתי הקבוצות עמד על מעט מעל 5 שנים.

החוקרים מציינים כי הסיכון המוגבר לשברי ירך נותר הרבה מעבר לחמש שנים לאחר האבחנה של אנמיה ממארת והתחלת טיפול בוויטמין B12. הם זיהו קשר בין אנמיה ממארת ובין עליה של פי שלוש בסיכון לשברי ירך, כאשר שילבו את נתוני המעקב לאחר 3-10 שנים.

אחד המנגנונים האפשריים שהם מציינים עשוי לנבוע מהיפרגסטרינמיה על-רקע אכלורהידריה בחולים אלו, שעשויה להוביל להיפרפלזיה של הפארתירואיד, עם הפרשה מוגברת של הורמון PTH (Parathyroid Hormone) או הפרעה בדפוס ההפרשה של ההורמון.

אפשרות אחרת היא שהעדר חומצת קיבה עשוי לפגוע בספיגת סידן במערכת העיכול. לאור זאת, הרופא המטפל חייב להבטיח כי חולים אלו שומרים על צריכת הסידן היומית המומלצת לגילם, ועדיף שיעשו זאת בעזרת תוספים סידן מסיסים-במים (דוגמת קלציום-ציטרט) או דרך מוצרי חלב. אם הם חייבים לקבל תוספי סידן שאינם מסיסים במים (דוגמת קלציום קרבונט), עליהם לקחת אותם עם ארוחה.

לשני המנגנונים האפשריים עשויה להיות חשיבות גם לקשר בין טיפול לדיכוי הפרשת חומצה וסיכון מוגבר לשברים.

החוקרים קוראים לערוך מחקרים נוספים בנושא.

Gastroenterology. Published online December 18, 2009

לידיעה במדסקייפ

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

    הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

    במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
    להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה