מאת ד”ר בן פודה שקד 

ממחקר חדש אשר פורסם בגיליון ינואר של ירחון Sleep עולה כי גברים החווים תסמינים של Restless legs syndrome (RLS) חמש עשרה פעמים ומעלה בחודש מצויים בסיכון כמעט כפול לסבול בנוסף מהפרעות בזקפה (Erectile Dysfunction, ED) לעומת גברים ללא תסמיני RLS. החוקרים מציינים כי הקשר שנצפה היה בלתי תלוי בגיל החולה, מדד מסת הגוף (BMI), שימוש בתרופות נוגדות דיכאון וגורמי סיכון אחרים לתסמונת RLS.

החוקרים מוסיפים כי אין בתוצאותיהם אלו משום הפתעה, מאחר ועומדות בקנה אחד עם השערתם, ועם זאת הם טוענים כי יש צורך במחקר נוסף בתחו על מנת לבחון את המנגנון המדויק העומד מאחורי קשר זה. לדבריהם, ההשערה לפיה קיים קשר בין תסמונת רגליים חסרות מנוח (RLS) ובין הפרעות בזקפה (ED) מתבססת בחלקה על כך ששני המצבים קשורים בתפקוד הדופאמין ובהפרעות בשינה.

במחקר נכללו משתתפים גברים אשר נטלו חלק במאגר ה-Health Professional Follow-up Study (HPFS), והם גברים העובדים במערכת הבריאות בארצות הברית (לרבות רופאי שיניים ועיניים, אוסטיאופתים, רופאי כפות רגליים, רוקחים ווטרינרים) בגילאי 40 עד 75 שנים אשר נתבקשו להשלים שאלון מדי שנתיים, החל משנת 1986. במחקר הנוכחי נכללו 23,119 גברים אשר השיבו לשאלות המתייחסות ל-RLS ואשר לא סבלו מסוכרת או מדלקת פרקים. מבין נבדקים אלו, 4.1% ענו לקריטריונים של תסמונת RLS ודיווחו על תסמינים המאפיינים אותה בתדירות של חמש פעמים ומעלה בחודש.

החוקרים מזכירים כי תסמונת RLS, המתאפיינת בתחושות לא נעימות ברגליים (דוגמת כאב) ודחף כמעט בלתי נשלט להניע את הרגליים, עם החמרה בשעות הלילה, משפיעה לרעה על איכות השינה, פעילויות היומיום ואיכות החיים בכלל. מצב זה מופיע בקרב 5-15% מהאוכלוסיה המבוגרת.

החוקרים מציינים כי בשאלונים אשר חולקו בשנים 2000 ו-2004, נתבקשו משתתפי ה-HPFS לדרג את יכולתם לשמור על זקפה (כירודה מאוד, ירודה, טובה או טובה מאוד), כאשר דירוג של ירודה או ירודה מאוד נחשבו כמעידות על הפרעות בזקפה. בנוסף, ביקשו החוקרים באמצעות השאלונים לאסוף מידע אודות ערפלנים אפשריים, כגון גיל, מוצא אתני, הרגלי עישון, גובה ומשקל, פעילות גופנית, שימוש בתרופות, רמות חרדה וסיפור אישי של מחלות כרוניות רציניות.

החוקרים מצאו כי גברים עם RLS הראו הימצאות גבוהה יותר של ED לעומת אלו ללא התסמונת, וזאת בכל קבוצת גיל. עד לשנת 2004, הם מוסיפים, 52.9% מהמשתתפים שסווגו כסובלים מ-RLS דיווחו על הפרעות בזקפה, לעומת 40.3% בקרב אלו שלא סווגו ככאלה (יחס סיכויים מתוקנן לגיל 1.47).

בנוסף, מדווחים החוקרים כי ככל שתסמיני ה-RLS היו תכופים יותר, כך היה גבוה יותר הסיכון לסבול מהפרעות בזקפה. בהשוואה לגברים ללא RLS, יחס הסיכויים המתוקנן-לגיל היה 1.22 עבור גברים עם RLS המתבטא בין 5 ל-14 פעמים בחודש, ו-1.93 עבור אלו עם RLS המתבטא 15 פעמים בחודש ומעלה. לאחר תקנון לגיל, מדד מסת גוף, הרגלי עישון, שימוש בנוגדי דיכאון ומשתנים אחרים, עמד יחס הסיכויים על 1.16 עבור גברים עם RLS בתדירות-נמוכה ו-1.78 עבור אלו עם RLS בתדירות-גבוהה. קשרים אלו לא השתנו לאחר פסילתם של גברים עם מחלת פרקינסון, אשר קשורה אף היא בחסר בדופאמין.

לטענת החוקרים, תדירות התסמינים הינה לפיכך מדד לחומרה, כך שמעידה על כך שגברים עם RLS חמורה יותר הינם בעלי סיכון מוגבר יותר לסבול מ-ED, בקשר מסוג מנה-תגובה.

כמו כן, ביצעו החוקרים מספר מבחני רגישות ומצאו תוצאות דומות. כשהשוו את הגברים עם RLS בתדירות גבוהה לאלו ללא RLS כלל, עמד יחס הסיכויים על 1.74 לאחר פסילתם של נבדקים עם רמות גבוהות ביותר של חרדה, 1.81 לאחר פסילת אלו עם אוטם לבבי או שבץ, ו-1.68 לאחר פסילת אלו עם יתר לחץ דם. גם לאחר פסילת החולים אשר עשו שימשו בנוגדי דיכאון ואלו עם סוכרת או דלקת פרקים, לא השתנו התוצאות ביחס לקשרים אלו.

החוקרים מוסיפים כי קיימים מספר מנגנונים אפשריים העשויים להסביר את הקשר בין RLS ו-ED. כך למשל, תת-פעילות של דופאמין במערכת העצבים המרכזית קשורה בשני המצבים ועשויה להסביר את הקשר ביניהם, בצורה חלקית לכל הפחות. טיפולים קיימים לתסמונת RLS כוללים גישות המבוססות על דופאמין, ומחקרים ניסיוניים מקרים כי תרופות הקשורות בדופאמין עשויות להיות יעילות גם עבור הפרעות בזקפה, אם כי יש צורך במחקרים נוספים על מנת לאשר זאת.

אפשרות נוספת הינה כי הקשר האמור הינו תוצאה של דום נשימה בשינה או הפרעות שינה אחרות העלולות להשפיפע על הפיזיולוגיה ההורמונאלית, הנויראלית והאנדותליאלית. בנוסף, יתכן לטענת החוקרים כי קיימת תרומה גנטית, כך שאנשים עם מוטציה בגן זה או אחר המשפיע על מעורבות חוט השדרה עשויים להיות בסיכון מוגבר ל-RLS.

לבסוף, קיומם של מצבים כרוניים אחרים, כגון מחלה קרדיווסקולארית, עשוי לשחק תפקיד בקשר בין תסמונת הרגליים חסרות המנוח ובין הפרעות בזקפה, אם כי המחקר הנוכחי תקנן לערלפנים אלו.

החוקרים מזכירים כי לאור המבנה של המחקר הנוכחי כמחקר-חתך, לא ניתן לקבוע סיבתיות בין שני המצבים האמורים. הצעד הבא לדבריהם הינו לשוב ולאשר ממצאים אלו במחקר לונגיטודינלי. הדבר חשוב ביותר הינו לדעת שמא RLS מהווה סמן קליני להתפתחות של הפרעות בזקפה, משמע לקבוע אם אנשים הסובלים מ-RLS מצויים בסיכון מוגבר לפתח ED בהמשך, הם מסבירים. מגבלה נוספת של המחקר הינה השימוש בשאלה יחידה בשאלון אשר באמצעותה נקבעה הפרעה בזקפה או היעדרה.

החוקרים מדגישים כי מאחר ומדובר במחקר הראשון והיחיד עד כה אשר בוחן את הקשר בין RLS ו-ED, יש צורך במחקרים נוספים- ובמיוחד כאלו פרוספקטיביים- בטרם תהיינה לתוצאותיהם השלכות טיפוליות כלשהן. באם מחקר פרוספקטיבי יראה כי RLS אכן עשוי לשמש כסמן להתפתחות של הפרעות בזקפה בעתיד, הרי שיתכן וטיפול ב-RLS עשוי להועיל גם כנגד ED, הם מציעים, אם כי בשלב זה מוקדם להצהיר על מסקנה שכזו. לבסוף, מזכירים החוקרים כי לא ברור שמא נשים הסובלות מ-RLS מראות הימצאות גבוהה יותר של הפרעות בתפקוד המיני.

Sleep. 2009;33:75-79

לידיעה במדסקייפ