חוקרים מספרד מדווחים במהדורת 1 בדצמבר של American Journal of Cardiology כי בחולים עם תסמונת כלילית חריפה, מחלה תת-קלינית של העורקים הפריפריים מלווה בפרוגנוזה גרועה יותר, אם כי לא גרועה כמו במקרים של מחלת עורקים פריפריים בעלת ביטויים קליניים.

החוקרים מציינים כי למרות שידוע על הקשר בין מחלה קלינית של העורקים הפריפריים ובין תוצאות פחות טובות בחולים אלו, ההשפעה של מחלה תת-קלינית של העורקים הפריפריים פחות-ידועה.

החוקרים ערכו מחקר תצפיתי שכלל למעלה מ-1000 חולים, שאושפזו עקב תסמונת כלילית חריפה ושרדו עד לשחרורם מבית החולים.

מחלה של העורקים הפריפריים, בעלת ביטויים קליניים, בין אם אובחנה קודם לכן או בין אם מתבטאת בהעדר דפקים או צליעה לסירוגין, תועדה ב-14.2% מהמשתתפים. מחלה תת-קלינית, שהוגדרה בנוכחות ABI (Ankle Brachial Index) של 0.9 ומטה, או למעלה מ-1.4, תועדה ב-28.3% מהמשתתפים.

החולים עם מחלת עורקים פריפריים, קלינית או תת-קלינית, היו מבוגרים יותר משמעותית (בממוצע, כ-70 שנים), בהשוואה לאלו ללא מחלת עורקים פריפריים (בממוצע, כ-64 שנים), עם שכיחות גבוהה יותר של יתר לחץ דם וסוכרת בקבוצה זו.

במהלך שנה אחת של מעקב, תועדו 47 מקרי תמותה קרדיווסקולארית (4.5%). בחולים עם מחלת עורקים פריפריים תועד סיכון מוגבר לתמותה קרדיווסקולארית (HR = 4.38), וכך גם בחולים עם מחלה תת-קלינית של העורקים הפריפריים (HR = 2.35).

בחולים עם מחלת עורקים פריפריים תועד סיכון מוגבר לתמותה, אוטם לבבי או שבץ (21.3%), בהשוואה לחולים עם מחלת עורקים פריפריים תת-קלינית (14.1%), או ללא מחלת עורקים פריפריים (6.9%).

החוקרים מסכמים וכותבים כי מהתוצאות עולה קשר בין מחלת עורקים פריפריים ובין תוצאות גרועות יותר בחולים עם תסמונת כלילית חריפה, ומדד ABI לאחר תסמונת כלילית חריפה מספק מידע חשוב בנוגע לפרוגנוזה של החולים.

Am J Cardiol 2009;104:1494-1498.

לידיעה במדסקייפ