ממחקר חדש, שפורסם במהדורת פברואר של Cancer, עולה כי חולי סרטן החווים ACS (acute coronary syndrome) יכולים להיות מטופלים בבטיחות ב-aspirin ועל ידי כך הם יכולים לקצץ בצורה קיצונית את הסיכוי שלהם למות מבלי להעלות את הסיכון שלהם לדימום. הממצאים הופכים לחלוטין התנגדות ארוכת טווח לשימוש בטיפול אנטי טסיות בקרב חולי סרטן, שספירת הטסיות שלהם כבר ירודה כתוצאה מטיפולי כימותרפיה.

בחולים, שכבר יש להם ספירות נמוכות של טסיות, אם נותנים להם משהו המפריע לתפקוד הטסיות, קיימת תיאוריה שהם ידממו למוות. כתוצאה מכך, רופאים לעולם לא להוטים לתת אף מדלל דם שהוא לחולי סרטן, אפילו שהספרות הקרדיווסקולרית מחשיבה טיפול זה כטיפול הכי חשוב. כאופן רוטיני לא נתנו לחולי סרטן טיפול באספירין. כעת החוקרים חשפו, שניתן לתרום בצורה פוטנציאלית לתמותה שלהם אם לא ניתן להם טיפול תרופתי מפחד שהם ידממו. כמו כן, המחקר מראה כי בעצם אין כל דימום בכל מקרה.

החוקרים סקרו את כל הרישומים של חולי סרטן, שאובחנו עם ACS ב-2001 במרכז MD Anderson Cancer, שיש לו תוכנית קרדיווסוקלרית מלאה.

לדברי החוקרים, סדרת החולים הראשונה, שטיפלו בהם ביחידה הקרדיווסקולרית, שבאו עם ACS מתו. ולא רק שהם מתו, הם מתו מאוד מהר לאחר ההגעה לחדר מיון. הם קיבלו את הטיפול הרגיל, שחולה עם ACS  מקבל מלבד מדללי דם. השאלה הייתה אם להמשיך עם הטיפול הבטוח הרגיל או לקחת סיכון ולתת להם מדללי דם, שבפוטנציאל יכול לגרום ל-100% תמותה.

בסדרת החולים הבאה, הרופאים הסבירו להם, שאין עדות המפורסמת בעד או נגד שימוש באספירין וכי הסיכון לדימום יכול להיות גבוה יותר בעת שימוש באספירין, אך כי התצפיות של הרופאים מצביעות על כך, שאספירין יכול לשפר הישרדות. כמעט כל חולה בנקודה זו אמר, שהוא מוכן לקחת את הסיכון. מאז, הם התחילו לקבל רשות מחולים לקבל טיפול באספירין והתחילו לראות, שהחולים שורדים, בעוד שחולים, שסירבו לקבל אספירין מתו. מהר מאוד הם התחילו לנתח את המידע ולראות סיפור דומה.

70 חולים טופלו במרכז בשנת 2001, מתוכם, ל-61% הייתה ספירת טסיות תקינה ו-39% היו תרומבוציטופניים. פחות חולים תרומבוציטופניים קיבלו אספירין וחוסמי בטא בהשוואה לחולים עם ספירות טסיות תקינות.

כאשר ערכו ניתוח על בסיס ספירת טסיות, הישרדות לאחר 7 ימים הייתה גבוהה פי 2 בקרב החולים עם ספירת טסיות תקינה בהשוואה לחולים תרומבוציטופניים (77% מול 37%). ניתוח יותר מרשים היה על בסיס מתן אספירין או ללא מתן אספירין, כאשר חולים, שקיבלו אספירין היו יותר עתידים לשרוד שבוע לאחר מתן הטיפול ללא תלות במצב הטסיות. אפילו בחולים עם תרומבוציטופניה, הישרדות לאחר שבוע הייתה גבוהה יותר משמעותית בחולים, שקיבלו אספירין. בקרב חולים עם ספירת טסיות תקינה, למי שקיבל אספירין היה סיכוי גדול פי 2 לשרוד לאחר שבוע. באנליזת רגרסיה לוגיסטית רב משתנים אי שימוש באספירין היה פרדיקטור חזק לתמותה לאחר MI עם OR של 18.44 (p=0.0021), כמו גם אי טיפול בחוסמי בטא (OR 31.65; p=0.0052).

יש לציין כי לא היו תקריות של דימום מג’ורי. דימום מינורי קרה ב-17% מהחולים, אך הוא לא היה קשור משמעותית עם שימוש ב-ASA.

יש להעריך כל חולה ולשקול לתת לו טיפול קרדיווסקולרי רוטיני, כולל אספירין. אין למנוע טיפול רק בגלל ספירת טסיות. בנוסף, המחקר מספק מידע למספר ההולך וגדל של חולים. ככל ששיעורי התמותה נופלים במדינות מערביות רבות, מספר החולים, שיפתחו מחלת לב יעלה.

אם חושבים על זה מחלת לב, גם היום, היא גורם התמותה מספר אחד בארצות הברית, כאשר אחריו הגורם השני הוא סרטן. ועדיין, מידע מועט מאוד קיים בנוגע לאיך לטפל בחולי סרטן עם ACS או התקף לב, והסיבה לכך, שמחקרים קליניים קרדיווסקולרים לא כללו אף פעם חולי סרטן. ואילו מחקרים בנושא סרטן לא כללו חולים קרדיווסקולרים.

עדיין לא קיימות הנחיות קליניות לטיפול בחולי סרטן עם ACS והנחיות ACC/AHA מחשיבות תרומבוציטופניה כקונטרה אינדיקציה למתן אספירין המומלץ לטיפול בחולי ACS.

לדברי החוקרים, הם רוצים ליצור מודעות בעיקר בקהילת הסרטן, אך גם בקהילה הקרדיאלית, כדי שהם ידעו שאותם טיפולים הניתנים לחולים, שאינם חולים בסרטן, יכולים להינתן גם לחולי סרטן, ושיהיו להם תוצאות טובות יותר ללא חשש מדימום.

בנוסף, יש צורך ביותר מידע בנוגע לטיפול במחלות לב בקרב חולי סרטן היות והדבר הופך להיות בעיה בעתיד. עם חושבים על זה, יש 5 מיליון אמריקאים עם אי ספיקת לב ויש 10 מיליון אמריקאים עם סרטן, כך שזה מאוד נפוץ.

החוקרים מסכמים ואומרים, כי יותר מ-9 מתוך 10 ימותו אם לא ניתן להם אספירין, וכי 9 מתוך 10 חולים ישרדו אם ניתן להם טיפול באספירין. זה אומר, שיש לגשת לחולה עם ACS ולהגיד לו, שניתן לו (בצורה עיוורת) אספירין או סוכר ואם הוא מוכן לחתום להשתתף בניסוי זה ולקחת את הסיכון. לא ניתן לבצע מחקר כזה כעת עם המידע הידוע לנו יצא החוצה היות ומבחינה אתית זה בלתי אפשרי לרשום מטופלים למחקר כזה.

Cancer 2007; 109:621-627

לידיעה במדסקייפ