ממחקר חדש עולה, כי שיעור מקרי דימום תוך-מוחי (ICH– intracerebral hemorrhage), הקשור בשימוש בנוגדי קרישה עלה פי 5 במהלך שנות התשעים, עד פי 10 בקשישים.

רוב העלייה, לדברי החוקרים, מוסברת ע”י שימוש הולך וגדל ב- warfarin בחולים הסובלים מפרפור עליות, לאחר שמספר מחקרים בעשור האחרון אישרו, כי הטיפול מפחית סיכון לשבץ בחולים אלה. ממצאים אלה של עלייה ב-ICH, סיכון ידוע של הטיפול ב- warfarin, אינם אומרים בהכרח כי יעילות הטיפול אינה עולה בחשיבותה על הסיכונים עבור חולים רבים.

החוקרים מציינים, כי ממצאי המחקר אינם מכוונים להפחתת השימוש ב- warfarinכאשר יש בו צורך. לדבריהם, רופאים יכולים להשתמש בממצאים אלה על מנת לוודא שהם לוקחים בחשבון את הסיכונים ואת התועלת של שימוש ב- warfarinבמטופליהם. עבור העוסקים במחקר, תוצאות אלה עשויות לעודד מאמצים לפתח אלטרנטיבות בטוחות יותר ל- warfarin וטיפולים טובים יותר לאנשים עם דימום מוחי.

השימוש ב- warfarin עלה בעקבות פרסום מחקרים שונים, שהיוו אבני דרך במהלך שנות התשעים, כמו מחקרי ה- Stroke Prevention in Atrial Fibrillation, שהראו כי טיפול נוגד קרישה ע”י warfarin עשוי להפחית משמעותית את הסיכון לשבץ בחולים הסובלים מפרפור עליות. יחס הסיכון/תועלת עבור הטיפול ב- warfarin הוא טוב בחולים הנמצאים בסיכון גבוה לשבץ, אך נמוך יותר כאשר ניתן כמניעה ראשונית בקשישים, בהם הסיכון לדימום עולה על התועלת.

על-אף ש-ICH הוא הסיבוך המסוכן ביותר של הטיפול, הערכות מדויקות של מקרי ICH הקשורים בנוגדי קרישה אינן זמינות. במסגרת המחקר הנוכחי, החוקרים איתרו את כל החולים באזור צפון קנטאקי, שאושפזו לראשונה על רקע ICH במהלך שלוש תקופות: 1988, 1993-4, ו-1999. כלומר, בתקופות שלפני ולאחר פרסום המחקרים הגדולים בנושא טיפול נוגד קרישה בפרפור עליות. הדימומים נחשבו כקשורים לנוגדי קרישה, בחולים שהיו מטופלים ע”י warfarinאו הפרין.

נמצא, כי השיעור השנתי של ICH הקשור בנוגדי קרישה עלה משמעותית במהלך שלוש התקופות, במקביל לעלייה באחוז שייצג מתוך כלל מקרים ICH.

בקרב חולים בני 80 שנה ומעלה, השיעור עלה אף בצורה משמעותית יותר, מ-2.5 מקרים ל-100,000 ב-1988 ל-45.9 מקרים ל-100,000 בשנת 1999.

החוקרים בדקו בנוסף את שיעורי ההיארעות של חולים שאושפזו לראשונה עם שבץ איסכמי/תסחיפי בשתי התקופות המאוחרות יותר, במטרה להעריך את יעילות הטיפול ב-warfarin. עפ”י דיווחם, ההיארעות של שבץ תסחיפי- הכוללת או עקב פרפור עליות- לא השתנתה משמעותית בין השנים 1993-1999.

עם זאת, החוקרים מציינים, כי מחקרים אחרים הראו תוצאות שונות, תוך הדגמת ירידה בשבץ איסכמי בחולים עם פרפור עליות. בנוסף, שכיחות פרפור עליות בארה”ב עולה במשך הזמן, ללא קשר לגיל ושיעורי שבץ תסחיפי מצופים לעלות בעקבותיה. לכן החוקרים מאמינים כי שיעורי ההיארעות הסטטיים של המחקר מייצגים ככל הנראה את יעילות warfarinבמניעת שבץ איסכמי.

Neurology. 2007;68:116-121

לידיעה במדסקייפ