המשך טיפול ב-Alendronate תורם לשמירה על מדדי BMD גבוהים בנשים בסיכון לשברים (JAMA)

ממחקר חדש, שפורסם בגליון 27 בדצמבר של JAMA, עולה כי נשים עם אוסטיאופורוזיס, הממשיכות את הטיפול ב- Alendronate לאחר 5 שנות טיפול, שומרות על מדדי BMD גבוהים בירך ובעמ”ש ורמות נמוכות של ביומרקרים לרימודלינג של העצמות. בנוסף, בנשים עם אוסטיאופורוזיס, המפסיקות את הטיפול ב- Alendronate לאחר 5 שנות טיפול, זוהו מדדי BMD נמוכים יותר בירך ובעמ”ש, ועליה הדרגתית ברימודלינג של העצמות.

לדברי החוקרים, האחראים על מחקר Fracture Intervention Trial Long-term Extension (FLEX), משך הטיפול האופטימלי בנשים לאחר מנפאוזה, הסובלות מאוסטיאופורוזיס, אינו ידוע. זמן מחצית החיים של Alendronate דומה לזה של המינרלים של העצם, ועומד על כ-10.5 שנים. לכן, חלק מההשפעות של Alendronate על השלד וביספוספנטים אחרים, עשויות להימשר שנים לאחר הפסקת הטיפול.

ב-10 מרכזים בארה”ב לקחו חלק במחקר FIT (Fracture Intervention Trial), 1099 נשים לאחר מנפאוזה, שחולקו באקראי לטיפול ב- Alendronate, עם טיפול קודם של 5 שנים, בממוצע. הנשים חולקו לטיפול ב- Alendronate במינון 5 מ”ג ביום (n=329), או 10 מ”ג ביום (n=333), או פלסבו (n=437) למשך 5 שנים (1998-2003). המדד העיקרי שנבדק היה מדד BMD הכולל בירך. מדדים משניים כללו את ערכי BMD באתרים אחרים ומרקרים ביוכימיים של רימודלינג של העצמות.

בהשוואה לנשים שהמשיכו את הטיפול ב- Alendronate, מעבר לטיפול פלסבו למשך 5 שנים לווה בירידה במדדי BMD בירך (2.4%-,  95% CI = -2.9%    -1.8%,  p<0.001) ועמ”ש (-3.7%,  95% CI = -4.5% – -3.0%,  p<0.001). אולם, הרמות הממוצעות נותרו דומות או גבוהות מהרמות שלפני הטיפול, 10 שנים קודם לכן. בנשים שהפסיקו את הטיפול ב- Alendronate זוהתה עליה במרקרים של פירוק עצם , בהשוואה לאלו שהמשיכו את הטיפול ב- Alendronate 55.6% עבור Ctelopeptide של קולגן סוג 1, 59.5% עבור N-Propeptide של קולגן סוג 1, ו-28.1% עבור Alkaline Phosphatase ספציפי לעצמות. אולם, לאחר 5 שנים ללא טיפול, רמות המרקרים של העצם נותרו מעט נמוכות יותר, בהשוואה לרמות לפני הטיפול, 10 שנים קודם לכן.

לאחר 5 שנים, הסיכון המצטבר לשברים, שאינם שברי חוליות, היה דומה סטטיסטית בנשים שהמשיכו את הטיפול ואלו שהפסיקו את הטיפול ב- Alendronate. הסיכון לשברי חוליות, הניתנים לזיהוי קליני, היה נמוך יותר באופן משמעותי (5.3% עבור טיפול פלסבו, לעומת 2.4% עבור Alendronate,  RR=0.45,  95% CI = 0.24-0.85). עם זאת, לא נמצאה ירידה משמעותית בשברי חוליות מורפומטריים (11.3% עבור פלסבו, לעומת 9.8% עבור Alendronate, RR = 0.86,  95% CI = 0.60-1.22). במדגם קטן של 18 ביופסיות של העצם (Transilial), לא נמצוא הפרעות איכותיות, ובכל הדגימות היתה עדות לספיגת עצם.

בנשים שהפסיקו את הטיפול ב- Alendronate לאחר 5 שנים, נרשמה ירידה מתונה במדדי BMD ועליה הדרגתית במרקרים הביוכימיים, אך ללא סיכון מוגבר לשברים, פרט לשברי חוליות קליניים, בהשוואה לאלו שהמשיכו את הטיפול ב- Alendronate. מתוצאות אלו עולה כי בנשים רבות, הפסקת הטיפול ב- Alendronate למשך עד 5 שנים, אינה מעלה משמעותית את הסיכון לשברים. אולם, ייתכן ויש יתרון בהמשך הטיפול, מעבר ל-5 שנים, בנשים בסיכון גבוה מאוד לשברי חוליות קליניים.

מגבלות המחקר כוללות קשיים בהשוואה מדויקת של רמות המרקרים לפני FLEX, חוסר יכולת להכליל את התוצאות לתקופות טיפול קצרות יותר או תקופות ארוכות יותר ללא טיפול, עוצמה מוגבלת לזיהוי הבדלים קלים בשיעורי השברים, משתתפי מחקר FIT טופלו ב- Alendronate במינון 5 מ”ג ביום במהלך השנתיים הראשונות, ותוצאות של מינון של 10 מ”ג ביום למשך 10 שנים עשויות להיות שונות. כמו כן, ניתוח תתי קבוצות היה בעל עוצמה מוגבלת, ולא ניתן היה להכליל את התוצאות על נשים וגברים צעירים, או קשישים מאוד.

במאמר מערכת צויין כי ההנחיות כמעט ולא עוסקות כלל בשאלה מתי להפסיק את הטיפול בביספוספנטים.

החלטות בנוגע לטיפול נוסף צריכות לקחת בחשבון את הסיכון לנפילות, הסיכון האינדיבידואלי לשברים, תגובה לטיפולים קודמים, ותוחלת חיים צפויה. הממצאים ממחקר FIT ומחקרים דומים כי התחלת טיפול בביספוספנטים בנשים לאחר מנפאוזה עם אוסטיאופורוזיס, או שברים בטראומה נמוכה, מוריד משמעותית את הסיכון לשברי חוליות ושברים שאינם שברי חוליות, כאב ומוגבלות. כעת, בשילוב עם ממצאי FLEX, רופאים יכולים לספר לנשים המטופלות מתי הן קיבלו טיפול מספיק.

JAMA. 2006;296:2927-2938, 2968-2969.

לידיעה במדסקייפ

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

  • הקלה דומה בכאב עם TENS או אופיואידים לאחר ניתוח כיס מרה (Eur J Pain)

    הקלה דומה בכאב עם TENS או אופיואידים לאחר ניתוח כיס מרה (Eur J Pain)

    מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת European Journal of Pain עולה כי טיפול ב-TENS (או Transcutaneous Electrical Nerve Stimulation) בתדירות גבוהה ועצימות גבוהה הוביל להקלה דומה בכאב לאחר ניתוח לפרוסוקפי לכריתת כיס מרה כמו טיפול תוך-ורידי באופיואידים. מדגם המחקר כלל 163 חולים שעברו כריתת כיס מרה בגישה לפרוסקופית בשני מרכזים בשבדיה בין השנים 2019 ו-2023. חולים […]

  • חשיבות איכות הכנת המעי על התוצאות ארוכות הטווח של בדיקות קולונוסקופיה (Am J Gastroenterol)

    חשיבות איכות הכנת המעי על התוצאות ארוכות הטווח של בדיקות קולונוסקופיה (Am J Gastroenterol)

    בקרב מטופלים עם הכנת מעי סבירה או גרועה תועדו שיעורי זיהוי אדנומות נמוכים יותר וסיכון גבוה יותר לתמותה עקב סרטן מעי גס לאחר בדיקת קולונוסקופיה, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת American Journal of Gastroenterology. ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי אין מחקרים רבים להערכת טיב הכנת המעי על תוצאות סרטן מעי גס ורקטום […]

  • טיפול ב-Vocacapsaicin מפחית כאב ושימוש באופיואידים לאחר-ניתוח (Anesthesiology)

    טיפול ב-Vocacapsaicin מפחית כאב ושימוש באופיואידים לאחר-ניתוח (Anesthesiology)

    במאמר שפורסם בכתב העת Anesthesiology מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי Vocacapsaicin במהלך ניתוח בוהן קלובה (Hallux Valgus) מפחית כאב ושימוש באופיואידים במהלך 96 השעות הראשונות לאחר-ניתוח, ללא רעילות מקומית או סיסטמית. החוקרים השלימו מחקר אקראי, מבוקר-פלסבו, שכלל 147 חולים שעברו ניתוח בוהן קלובה. המשתתפים חולקו באקראי לקבלת 14 מ”ל של Vocacapsaicin […]

  • מה בין משך השינה ובין לחץ הדם בצעירים? (Pediatrics)

    מה בין משך השינה ובין לחץ הדם בצעירים? (Pediatrics)

    במאמר שפורסם בכתב העת Pediatrics מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי משך שינה ארוך יותר והתחלת שינה בשעה מוקדמת יותר מלווים במדדי לחץ דם נמוכים יותר. ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי כיום אין בהמלצות התייחסות ליעד דפוסי שינה אופטימאליים כטיפול ביתר לחץ דם. כעת הם בחנו את הקשר בין משך ומועד שינה […]

  • שאלות טיפוליות במטופל הסוכרתי בגיל השלישי - מפגש 1 - היפוגליקמיה

    שאלות טיפוליות במטופל הסוכרתי בגיל השלישי - מפגש 1 - היפוגליקמיה

    לפניכם מפגש ראשון מתוך סדרת מפגשים מטעם האיגוד הגריאטרי בנושא הטיפול במטופל הסוכרתי בגיל השלישי. בכל פרק מתייחסות ד”ר דבי שפירא וד”ר ליאת ברזילי־יוסף לנושא מעשי וחשוב לעבודה היומיומית עם מטופלים אלו, בעזרת דיון במקרים, הצגת מחקרים קליניים והניסיון הקליני הרחב. המפגש הראשון עוסק בהיפוגליקמיה. לסדרת המפגשים לחצו כאן סדרת המפגשים בחסות חברת נובו נורדיסק

  • שאלות טיפוליות במטופל הסוכרתי בגיל השלישי - מפגש 3 - אינסולינים ארוכי טווח

    שאלות טיפוליות במטופל הסוכרתי בגיל השלישי - מפגש 3 - אינסולינים ארוכי טווח

    לפניכם מפגש שלישי מתוך סדרת מפגשים מטעם האיגוד הגריאטרי בנושא הטיפול במטופל הסוכרתי בגיל השלישי. בכל פרק מתייחסות ד”ר דבי שפירא וד”ר ליאת ברזילי־יוסף לנושא מעשי וחשוב לעבודה היומיומית עם מטופלים אלו, בעזרת דיון במקרים, הצגת מחקרים קליניים והניסיון הקליני הרחב. המפגש השלישי עוסק באינסולינים ארוכי טווח. לסדרת המפגשים לחצו כאן סדרת המפגשים בחסות חברת […]

  • שאלות טיפוליות במטופל הסוכרתי בגיל השלישי - מפגש 4 - טכנולוגיות בסוכרת

    שאלות טיפוליות במטופל הסוכרתי בגיל השלישי - מפגש 4 - טכנולוגיות בסוכרת

    לפניכם מפגש רביעי מתוך סדרת מפגשים מטעם האיגוד הגריאטרי בנושא הטיפול במטופל הסוכרתי בגיל השלישי. בכל פרק מתייחסות ד”ר דבי שפירא וד”ר ליאת ברזילי־יוסף לנושא מעשי וחשוב לעבודה היומיומית עם מטופלים אלו, בעזרת דיון במקרים, הצגת מחקרים קליניים והניסיון הקליני הרחב. המפגש הרביעי עוסק בטכנולוגיות בסוכרת. לסדרת המפגשים לחצו כאן סדרת המפגשים בחסות חברת נובו […]

  • שאלות טיפוליות במטופל הסוכרתי בגיל השלישי - מפגש 2 - טיפולים מתקדמים במבוגר הסוכרתי

    שאלות טיפוליות במטופל הסוכרתי בגיל השלישי - מפגש 2 - טיפולים מתקדמים במבוגר הסוכרתי

    לפניכם מפגש שני מתוך סדרת מפגשים מטעם האיגוד הגריאטרי בנושא הטיפול במטופל הסוכרתי בגיל השלישי. בכל פרק מתייחסות ד”ר דבי שפירא וד”ר ליאת ברזילי־יוסף לנושא מעשי וחשוב לעבודה היומיומית עם מטופלים אלו, בעזרת דיון במקרים, הצגת מחקרים קליניים והניסיון הקליני הרחב. המפגש השני עוסק בטיפולים מתקדמים במבוגר הסוכרתי. לסדרת המפגשים לחצו כאן סדרת המפגשים בחסות […]

  • שאלות טיפוליות במטופל הסוכרתי בגיל השלישי - מפגש 5 - רפואה מותאמת אישית

    שאלות טיפוליות במטופל הסוכרתי בגיל השלישי - מפגש 5 - רפואה מותאמת אישית

    לפניכם מפגש חמישי מתוך סדרת מפגשים מטעם האיגוד הגריאטרי בנושא הטיפול במטופל הסוכרתי בגיל השלישי. בכל פרק מתייחסות ד”ר דבי שפירא וד”ר ליאת ברזילי־יוסף לנושא מעשי וחשוב לעבודה היומיומית עם מטופלים אלו, בעזרת דיון במקרים, הצגת מחקרים קליניים והניסיון הקליני הרחב. המפגש החמישי עוסק ברפואה מותאמת אישית. לסדרת המפגשים לחצו כאן סדרת המפגשים בחסות חברת […]

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה