מחקר חדש מצא, כי נוכחות מרקרים ביוכימיים לירידה בסחוס, המשמשים להערכת דלקת מפרקים ניוונית (OA– osteoarthritis) בברך מלווה בכאב מופחת ובסימנים של שיפור במחלה. עם זאת, נמצא, כי ביספוספונאטים אינם מאטים את התקדמות המחלה בהדמיה.

קבוצת המחקר כללה 2,483 חולים הסובלים מ- OA במדור המדיאלי בברך, עם מרווח מפרקי ברוחב של 2-4 מ”מ בהדמיה.

החולים השתתפו באחד מתוך שני מחקרים, האחד בצפון אמריקה והשני באירופה, תוך הערכת טיפול ב- risedronate 5 מ”ג/שבוע, 15 מ”ג/שבוע, 35 מ”ג/שבוע (אירופה) ו-50 מ”ג/שבוע (צפון אמריקה) בהשוואה לפלצבו. תוצאות המחקר כללו ירידה בסימנים ובתסמינים של OA, ירידה בניקוד ההערכה הכללי של החולה והאטה בהתקדמות המחלה בהדמיה.

תוצאות המחקר הראו ירידה של קרוב ל-20% בסימנים ובתסמינים, ובניקוד ההערכה הכללי בכל החולים, הן בקבוצות הטיפול האקטיבי והן בקבוצת הפלצבו.

עם זאת, לא נראתה השפעה טיפולית של risedronate בסימנים הגלויים של OA, ובנוסף לא הייתה האטה משמעותית בהתקדמות המחלה בהדמיה, שהוגדרה עפ”י איבוד של 0.6 מ”מ  ומעלה במרווח המפרקי.

אולם, risedronate נמצא קשור בירידה תלוית מינון ברמותC-terminal cross-linking telopeptide של קולגן סוג 2, המהווה סמן לירידה בסחוס הנצפית ב-OA מתקדם.

החוקרים אינם ממליצים על שימוש ב- risedronateעבור OA בברך בהתבסס על המחקר, על-אף שהתרופה עשויה להיות בעלת השפעה חיובית על הבריאות הכללית של המפרק.

לדברי החוקרים, ישנה בעיה קשה בשליטה על התקדמות המחלה. האתגר העיקרי הוא לזהות גורמי סיכון לאיתור חולים עם הסיכון הגבוה ביותר להתקדמות המחלה. לשם כך, יש צורך בהערכה מדויקת יותר של התקדמות המחלה, ו-MRI עשוי להיות רגיש יותר. בנוסף, יש לברר את הקשר בין מרקרים ביוכימיים ורדיוגרפיים או שינויים מבניים.

לבסוף מסכמים החוקרים ואומרים, כי הם ימשיכו לתת מרשמים ל-risedronate כאשר יש אינדיקציה לכך, וכי אינם ממליצים על השימוש בו ללא אינדיקציה ברורה.

Arthritis and Rheum 2006;54:3494-3507

לידיעה במדסקייפ