מחקר ספרדי מאשר כי שילוב נוגדי-טסיות עם טיפול במעכבים סלקטיביים של Cox 2, עשוי להביא לאיבוד כל ירידה בסיכון לדימום ממערכת העיכול, הקשורה בטיפול במעכבי Cox 2.

החוקרים ביקשו לבחון את הסיכון לדימום ממערכת העיכול העליונה, בעקבות טיפול ב-NSAID, טיפולים סלקטיביים (Coxib), נוגדי-טסיות, ושילוב הטיפולים הללו. הם גם בחנו את השפעות השילוב עם תרופות המגנות על מערכת העיכול.

במחקר נכללו 2777 חולים, עם דימום ממערכת העיכול, שהוכח בבדיקה אנדוסקופית, להם התאימו החוקרים 5532 ביקורות, עם התאמה לגיל, בית החולים וחודש האישפוז. גודל המדגם חושב בכדי לאפשר הערכה מהימנה של הסיכון היחסי הקשור בטיפול ב-Coxib, בהתבסס על רמת השימוש הידועה בספרד. מהנתונים, החוקרים חישבו את הסיכון היחסי לדימום, הקשור בטיפול ב-NSAID, Coxib, נוגדי-טסיות, וטיפולים משולבים. 75% מהמקרים והביקורות היו בגילאי 50 ומעלה, והגיל הממוצע עמד על 61 שנים. אתרי הדמם התפזרו באופן שווה, פחות או יותר, בין התריסריון ורירית הקיבה.

24% מהמשתתפים בקבוצת המקרים טופלו ב-NSAID, שאינו אספירין, בשבוע שלפני האישפוז, זאת בהשוואה ל-9% מהמקרים. 1.2% מהמשתתפים בשתי הקבוצות נטלו Coxib בהווה, ושיעור הטיפול באספירין עמד על 26.9% בקבוצת המקרים, לעומת 9.5% בקבוצת הביקורות.

טיפול ב-NSAID לא-סלקטיביים, שבוע לפני האישפוז, הביא לעליה משמעותית בסיכון לדימום (סיכון יחסי של 5.5%, 95% CI = 4.5-6.2), טיפול ב-Coxib העלה מעט את הסיכון, בעיקר בעקבות Rofecoxib (RR=2.1, 95% CI = 1.1-4.0).  טיפול בעבר (מעל 8 ימים קודם לכן) לא נקשר עם סיכון מוגבר, ונראה כי הסיכון ירד משמעותית עם משך הטיפול (RR=7.3-7.6 עבור טיפול של 0-90 ימים, RR=2.5-2.6 עבור טיפול של מעל 91 ימים).

טיפול כלשהו בנוגדי-טסיות הביא לעליה משמעותית בסיכון לדימום, ללא הבדל בין אספירין במינון נמוך, Clopidogrel, או Ticlopidine (RR=2.7 לעומת RR=2.8). נרשמה אינטראקציה בין טיפול בנוגדי-טסיות ובין NSAID סלקטיביים ולא-סלקטיביים. תוספת טיפול בנוגדי-טסיות ל-Coxib העלתה את הסיכון, לערכים קרובים לאלו של טיפול ב-NSAID לבד. כצפוי, טיפולים אלו העלו גם את הסיכון עם NSAID לא-סלקטיביים.

שילוב Proton Pump Inhibitor (PPI) עם NSAID לא-סלקטיבי, לא לווה בעליה משמעותית בסיכון (RR=0.9, 95% CI = 0.7-1.3), בדומה למצב עם Paracetamol (RR=0.9,  95% CI = 0.7-1.1).

לאור הממצאים, החוקרים מסכמים כי טיפול Coxib קשור בסיכון ירוד להתפתחות דימום ממערכת העיכול העליונה, בהשוואה לטיפול ב-NSAID לא-סלקטיביים. אולם, שילוב טיפול עם נוגדי-טסיות מביא לאובדן היתרון הנ”ל. הם מעלים את האפשרות שהסיבה לכך נובעת מהעדר השפעה נוגדת-טסיות, בנוסף להשפעה הירודה על רירית מערכת העיכול. תוספת PPI לטיפול ב-NSAID לא-סלקטיביים, ביטלה את הסיכון המוגבר לדימום.

Gut 2006; 55: 1731-8

לידיעה ב-NELM