אומנם קיימים נתונים חזקים התומכים בטענות הבריאות אודות חלק מתוספי המזון, אך עבור אחרים, ההוכחה היא רעועה במקרה הטוב.

בסמינר שכונה “המדע מאחורי טענות פופולאריות אודות תזונה”, מקבץ של מומחים הציגו עובדות בנוגע למספר חומרים, שטוענים כי הם “עוזרים לשמור על לב בריא”.

לדברי החוקרים, בעוד טענות אלה עבור סטנולים וסטרולים מהצומח, חומצה ליפואית וקואנזים Q10 הן מבוססות, הנתונים אודות תה ירוק, policosanols וחומצה פולית הם מפוקפקים, וקיימת הוכחה מועטה בלבד בנוגע לתועלת כלשהי מצריכת ויטמין E.

סטנולים/סטרולים מורידים LDL, אך אין הוכחה כי policosanols מסוגלים לכך

החוקרים מסבירים כי סטנולים וסטרולים מהצומח הם הפרקציות המסיסות בשומן של זרעים, גרעינים, שורשים וענפים, והם אנלוגיים לכולסטרול בבעלי-חיים. רוב האנשים צורכים 100-300 מ”ג ביום של חומרים אלה, אך צמחונים צורכים יותר, עד 500 מ”ג ביום.

ראוי לציין את ההשפעה העקבית של סטנולים- נתונים מראים כי מינון מקסימאלי של 2-3 גרם ביום מפחית את הכולסטרול מסוג LDL בכ-10%. יש דאגה אחת, שמא חומרים אלה מפחיתים ספיגה של ויטמינים מסיסי שומן. למעשה, הדבר הוכח עבור אחד מהם- ביתא קרוטאן- אך עדיין לא ברור מהן ההשלכות הקליניות.

טענות דומות קיימות גם בנוגע ל-policosanols, חומרים דמויי שעווה המצויים בקני סוכר, שהשכיח ביניהם הוא ה-octacosanol, לפיהן חומרים אלה מורידים רמות כולסטרול. אולם, לאחרונה פורסמו 4 מחקרים, שלא מצאו שום השפעה של policosanols על רמות LDL.

איך ניתן להסביר שונות זאת? קיימת אפשרות שצריכת הדיאטה הבסיסית משתנה, או שקיימים הבדלים גנטיים במטבוליזם של שומן בקרב אוכלוסיות שונות. אך אם סטטינים פועלים בכל האוכלוסיות, מדוע ש- policosanols לא יעשו זאת?

בנוסף, לא הוגדר מנגנון מולקולרי שיסביר את השפעתם של policosanols על רמות הכולסטרול. עד שלא יימצאו הסברים לשונות זאת, לא ניתן יהיה להמליץ על policosanols.

חומצה ליפואית עבור נוירופתיה סוכרתית? קואנזים Q10 עבור HF?

הנתונים אודות חומצה ליפואית בבני אדם מבלבלים מאוד, אך קיים מצב אחד שבו יעילותה ברורה- נוירופתיה סוכרתית. אולם, עדיין אין קונצנזוס לגבי המינון האופטימלי, שיכול להיות בכל מקום בין 200 ל-1800 מ”ג/יום, ויש צורך במחקר נוסף אודות צורת המתן הטובה ביותר של חומצה ליפואית כתוסף מזון.

בנוגע לקואנזים Q10, הידוע גם כ: ubiquinone, ubiquinolו- ubidecarenone– מחקרים לא מצאו תועלת ברורה שלו כתוסף מזון במניעת מחלות לב וכלי דם או בהפחתת כאבי שרירים בחולים הנוטלים סטטינים. בנוסף, חולים המטופלים ב- warfarin צריכים לנקוט משנה זהירות כאשר הם לוקחים קואנזים Q10.

קיימת הוכחה לתועלת באינדיקציה אחת של אי ספיקת לב- כך עולה ממטה-אנליזה שבה קואנזים Q10 הראה שיפור ב-ejection fraction . אולם, יש צורך במחקר נוסף באי ספיקת לב, תוך שימוש בטכניקות מקובלות כמו אקו להערכת תוצאות תפקודיות.

השאלה הגדולה בנושא זה, היא האם קואנזים Q10יעבוד בחולי אי ספיקת לב שאינם מגיבים לטיפולים הקונבנציונלים.

ויטמין E וחומצה פולית

מרבית המחקרים שבדקו את ויטמין E הראו תוצאות שליליות. אך מחקר אחד, שפורסם ב-2005 והיה המחקר הארוך ביותר שבוצע אי פעם בנושא ויטמינים, הראה הפחתה בתמותה קרדיווסקולרית (0.03=P) והשפעה עצומה בנשים מבוגרות (0.009=P). אולם, סך כל ההוכחות אינן תומכות במתן ויטמין E כתוסף מזון למניעה או טיפול במחלות קרדיווסקולריות.

נתונים תצפיתיים אודות חומצה פולית וויטמין B6 הציעו תועלת שלהם במניעת מחלות קרדיווסקולריות דרך הפחתת רמות הומוציסטאין, אך מחקרים גדולים בנושא מניעה שניונית לא הצליחו להוכיח זאת.

למרות זאת, מומחים מאמינים כי ויטמין B וחומצה פולית אכן מביאים תועלת, שכן הם מורידים רמות הומוציסטאין, וידוע כי הומוציסטאין מעלה סיכון למחלת לב כלילית.

תה ירוק

הנתונים אודות תה ירוק מעורבבים, אך טענות בנוגע ליעילותו מבוססות על השפעותיו הידועות כנוגד חמצון וכנוגד דלקת.

מטה-אנליזה מצאה הפחתה של 11% בהתקפי הלב עבור כל תוספת של 3 כוסות תה ביום, אך נראו תוצאות הטרוגניות בקרב המחקרים השונים. חלק מהמחקרים אף הראו עלייה בסיכון למחלת לב כלילית או לשבץ.

המחקר הגדול ביותר שבוצע בנושא תה ירוק פורסם לאחרונה, והצביע על הפחתה בתמותה משבץ, אך לא ממחלת לב כלילית, באלה ששתו 5 כוסות ומעלה מדי יום, בהשוואה לאלה ששתו פחות מכוס אחת.

לדברי החוקרים, מדובר בנתונים תצפיתיים. ארבעת המחקרים ההתערבותיים שהיו בנושא לא מצאו תועלת בתה עצמו או בתמציות שלו.

כדי להגיע למסקנות ודאיות, יש צורך במחקרים התערבותיים ארוכי טווח, ורצוי שיבדקו גם את השפעתם של שוקולד ויין אדום…

לידיעה במדסקייפ