ממחקר חדש, שפורסם במהדורת אוקטובר של Psychosomatic Medicine, עולה כי לפרטים עם רמות גבוהות של סטרס ועוינות יש סיכון מוגבר לפתח תנגודת לאינסולין.

מחקרים קודמים הראו כי התפתחות תנגודת לאינסולין קשורה לסטרס ולגורמי אישיות מסוימים, כולל עוינות. אך הקשר בין עוינות ותנגודת לאינסולין היה לא עקבי.

החוקרים שיערו כי עוינות יכולה לעשות אינטראקציה עם סטרס ולהשפיע על התנגודת לאינסולין. על מנת לחקור את הנושא, נערך מחקר, שכלל 643 גברים (גיל ממוצע 60.6), שלא נטלו תרופות לסוכרת.

החוקרים השתמשו במדידת NEPI (נוראפינפרין) במשך 24 שעות כמדד לסטרס, בהתבסס על ההנחה, שמדד זה יהיה יותר אובייקטיבי מדיווח עצמי של רמות של סטרס. כמו כן, נעשה שימוש בסקאלת העוינות של Cook-Medley בכדי למדוד את העוינות. התנגודת לאינסולין נמדדה על ידי אינדקס HOMA (homeostatic model assessment), מבחן תגר שעתיים לאחר מתן גלוקוז ורמות של אינסולין לאחר שליטה ב-9 קו-משתנים.

המחקר מצא, שיש אינטראקציה סטטיסטית בין רמות הסטרס והעוינות בניבוי תנגודת לאינסולין. במילים אחרות, לאנשים עם עוינות גבוהה יותר לא תמיד יש תנגודת גרועה יותר לאינסולין, אך יש להן תנגודת יותר גרועה כשהם תחת סטרס, בעיקר כשמדובר ברמות גבוהות של סטרס כרוני.

החוקרים מצאו כי לא כל מרכיבי העוינות קשורים לתנגודת לאינסולין. הם דיווחו כי ציניות היא תכונת אישיות פגיעה במיוחד הקשורה חזק לתנגודת לאינסולין.

לסיכום, בגלל שאנשים עם רמה גבוהה של עוינות (בעיקר ציניות גבוהה) נוטים להיות בעלי תנגודת גרועה יותר לאינסולין תחת סטרס, חשוב מבחינה קלינית לכוון אוכלוסיה זו לעבור התערבויות מניעה. פסיכותרפיה והתערבויות התנהגותיות יכולות להיות יעילות בהורדת הסטרס וההתעוררות הפיזיולוגית ואולי אף למנוע התפתחות תנגודת לאינסולין בטווח הארוך, למרות שעד עתה אף מחקר לא בדק זאת.

Psychosom Med 2006;68:718-726

לידיעה במדסקייפ