ממחקר חדש, שהוצג בכנס השנתי ה-131 של American Neurological Association, עולה כי מחלת פרקינסון מעלה את הסיכון להתפתחות מלנומה ממאירה, ביותר מפי 2, בהשוואה לאוכלוסיה הכללית. במחקר נכללו 2106 חולים מ-31 מרכזים בצפון אמריקה.

לדברי החוקרים, הממצאים מאשרים את הקשר בין מחלת פרקינסון ובין סרטן עור, ומוכיחים כי חולי פרקינסון מצויים בסיכון גדול יותר מפי 2, וייתכן שגדול פי 10, לפתח מלנומה ממאירה. הסיבה לעליה בסיכון אינה ברורה, אך אין ספק שהתוצאות מצביעות על הצורך בהגברת בדיקות הסקר ושיטות המניעה בחולים אלו.

בכדי לבסס את שכיחות מלנומה, גידולי עור אחרים, ונגעים פרה-ממאירים, חולים עם מחלת פרקינסון אידיופטית עברו בדיקות סקר פרוספקטיבוית, שכללו בדיקה נוירולוגית, נתונים דמוגרפיים, היסטוריה רפואית וטיפול תרופתי. המשתתפים נבדקו ע”י דרמטולוג בכדי לקבוע נוכחות גורמי סיכון למלנומה, והיסטוריה דרמטולוגית. כל המשתתפים עברו בדיקה דרמטולוגית כלל-גופית, וביופסיה של כל נגע עורי חשוד.

דגימות הביופסיה נבדקו במעבדה מרכזית למלנומה, Squamos Cell Carcinoma, Basal Cell Carcinoma, וגידולים אחרים.

ממצאים אלו הושוו עם שני מאגרי נתונים ארציים Surveillance Epidemiology and End Results (SEER), מאגר נתונים של ממאירויות בארה”ב, ותכניות הסקר לסרטן עור של American Academy of Dermatology (AAD).

כ-20% מהמשתתפים במחקר אובחנו עם נגעים חשודים, 24 מהם אובחנו כמלנומה ממאירה (20 מקרים של גידול In Situ ו-4 גידולים פולשניים). בנוסף, 117 משתתפים אובחנו עם BCC ו-28 עם SCC.

שכיחות מלנומה פולשנית באוכלוסית חולי פרקינסון בארה”ב, היתה גבוהה פי 2.2, בהשוואה לאוכלוסיה תואמת מבחינת גיל ומין. בהשוואה לתכניות הסקר של AAD, שיעור ההימצאות המתוקנן לגיל ומין, היה גבוה יותר פי 8.3 ו-10.6, בהתאמה.

הסיבה לסיכון המוגבר לסרטני עור בחולי פרקינסון עדיין אינה ידועה. מחקרים רבים עסקו בקשר בין Levodopa ומלנומה, אך מחקר זה לא מצא קשר כזה.

85% מהחולים במחקר נטלו בהווה Levodopa, או השתמשו בתרופה בעבר, אבל החוקרים לא מצאו סיכון מוגבר למלנומה בעקבות השימוש בתרופה.

במרבית חולי פרקינסון, זיהו החוקרים גורם סיכון אחד או שניים, לפחות, מבין 13 גורמי הסיכון המקובלים למלנומה, כולל גוון עור, עיניים כחולות, כוויות שלפוחתיות קשות בילדות, רגישות לשמש, נמשים, שיער בלונדיני או אדמוני, סרטני עור אחרים (בעבר או בהווה), נגעי פיגמנטציה גדולים או אירגולרים, שומות מולדות, סיפור משפחתי של מלנומה, שינויים בשומות, מלנומה בעבר, או דיכוי חיסוני.

החוקרים מסבירים כי ידוע שמגורים בחווה או בתנאים כפריים מעלים את הסיכון למחלת פרקינסון, כך שייתכן שבאוכלוסיה זו החשיפה לשמש גדולה יותר. כמו כן, ייתכן ששכיחות עיניים כחולות, גוון עור בהיר והנטיה לכוויות, גבוהה יותר בקרב חקלאים בארה”ב. בנוסף, ייתכן שלנבדקים בתנאים אלו אין גישה קלה לדרמטולוגים, בהשוואה לאלו הגרים באזורים עירוניים. אולם, בשלב זה, אין מספיק נתונים בכדי להסיק מסקנות כלשהן.

עם זאת, יש להסביר למטופלים אודות הסיכון המוגבר לסרטן עור, הקשור במחלת פרקינסון, ולהפנות אותם לדרמטולוג. בנוסף, יש להסביר להם כיצד להגן על עצמם, בעזרת קרם הגנה מפני השמש, וביגוד מגן.

זמן האבחנה הראשונית של מחלת פרקינסון, היא נקודת הזמן האידיאלית שבידי הנוירולוג לדון בסיכון האפשרי למלנומה בחולים אלו. אין ספק שיש לייעץ לכל החולים באשר לדרכי המניעה של סרטני עור, אך דבר זה חשוב עוד יותר בחולי פרקינסון.

ANA 131st Annual Meeting: Abstract T4. Presented October 10, 2006.

לידיעה במדסקייפ