שלושה משטרי טיפול ב- Taxane, שנבדקו במחקר שנעשה לאחרונה, נמצאו יעילים במידה שווה כטיפול קו ראשון בסרטן שד מתקדם, ומציעים אלטרנטיבה לטיפול באנטרא-ציקלינים- כך דווח ע”י חוקרים יוונים בקונגרס ה-31 של ה- ESMO (European Society for Medical Oncology).

אנטרא-ציקלינים מהווים את עמוד השדרה של הטיפול בסרטן שד מתקדם, אך נושאים סיכון של טוקסיות ללב, העלולה להיות מסכנת חיים. רעילות זו כוללת אי ספיקת לב, שעלולה להשפיע קשות על איכות החיים של החולה, ולהביא לעלויות טיפול ניכרות. הסיכון לרעילות לבבית עולה אקספוננציאלית עם המינון המצטבר, דבר המגביל את השימוש החוזר בתרופות אלה. קבוצת תרופות זאת כוללת את: daunorubicin, doxorubicin, epirubicin ו- idarubicin.

במסגרת המחקר השוו בין שלושה משטרי טיפול ב- taxane כטיפול קו ראשון בנשים עם סרטן שד מתקדם. 414 נשים סה”כ חולקו באקראי, כך שקבוצה א’ קיבלה 6 מחזורים של paclitaxel 175 mg/m2 במשך 3 שעות, ולאחריו carboplatin כל 3 שבועות. קבוצה ב’ קיבלה gemcitabine 100 mg/m2 למשך 30 דקות ביום 1 ו-8, ו- docetaxel 75 mg/m2 ביום השמיני. קבוצה ג’ קיבלה paclitaxel 90 mg/m2 במשך שעה אחת בשבוע למשך 12 שבועות.

בנוסף, latrozole ניתן לכל החולות הרגישות לטיפול הורמונלי,בשילוב עם כריתת שחלות בנשים לפני גיל הבלות. כמו כן, חולות עם ביטוי יתר של HER2 קיבלו trastuzumab.

התוצאות הראו כי אין הבדל משמעותי בהישרדות בין שלוש הקבוצות. במעקב חציוני של 22 חודשים, ההישרדות הייתה 33 חודשים בקבוצה א’, 27 חודשים בקבוצה ב’ ו- 41 חודשים בקבוצה ג’. לא נצפו הבדלים משמעותיים גם בשיעור התגובה הכללי (38%, 46% ו- 49%, בהתאמה). בנוסף, שלושת הטיפולים היו דומים מבחינת עלויות.

לדברי החוקרים, מחקרים קודמים הציעו כי paclitaxel כטיפול יחיד הוא הטוב ביותר, ואילו במחקר זה לא נמצא הבדל משמעותי לטובת paclitaxel לבדו. המעקב עדיין נמשך, והאנליזה הסופית תושלם רק בדצמבר.

הבדלים ברעילות, טיפול על-פי בחירה

כל שלושת הטיפולים היו מלווים בשיפור משמעותי באיכות החיים לאורך זמן. הדבר נמדד באמצעות שאלון EQ50, המתייחס לניידות, פעולות יומיום, כאב או אי נוחות וחרדה או דיכאון. השאלון מולא לפני הטיפול הכימותרפי, בסיומו ו- 6 חודשים מאוחר יותר.

על-אף ששלושת משטרי הטיפול היו נסבלים, היו הבדלים משמעותיים ברעילות. רעילות חמורה למח העצם הייתה גבוהה משמעותית בקבוצה ב’ (31% לעומת 13% בקבוצה א’ ו- 10% בקבוצה ג’; 0.001>P), בעוד נוירופתיה פריפרית חמורה נראתה, כצפוי, רק אצל מי שקיבלה paclitaxel (5% בקבוצה א’, 0% בקבוצה ב’ ו- 8% בקבוצה ג’; 0.008=P).

שלושת משטרי הטיפול הינם יעילים ונסבלים היטב, מראים שיפור משמעותי באיכות החיים ועלות הטיפול דומה. לכן, שלושתם יכולים לשמש כטיפול הבחירה, בהתאם לחולה.

עקב העובדה ששלושת משטרי הטיפול הראו איכות חיים ועלויות דומות,וכן יעילות ממוצעת שווה, העדפת החולה יכולה להכתיב את הטיפול. לדוגמא, מבחינת ביקורים בבית חולים ונשירת שיער בדרגה 3, השילוב של paclitaxel/carboplatin הוא הגרוע ביותר, בעוד שהשילוב של gemcitabine/docetaxel הוא הגרוע ביותר מבחינת דלקת של הריריות, אך הטוב ביותר מבחינת רעילות עצבית.

המבקרים את המחקר טוענים כי הוא מצביע על הבדל לא מציאותי של 20% בהישרדות בין הקבוצות (hazard ratio= 1.79). לדבריהם, סביר שהתוצאות עברו ערפול ע”י הוספת trastuzumab, שניתן לכשליש מהחולות. בנוסף, המחקר הוגבל ליוון בלבד בעידן בו קיים שיתוף פעולה בינלאומי.

לידיעה במדסקייפ