למרות השימוש הנרחב במספר רב של תרופות, הטיפול בתופעות הלוואי הקשורות לטיפול בהפטיטיס C הוא לעיתים קרובות בלתי שלם, וחולים רבים פונים לחשיש להקלה על הסימפטומים. למרבה הצער, יש מידע מועט בנוגע לשימוש בחשיש או לתוצאות הטיפול, דבר המשאיר רופאים ללא מידע הנדרש ליידוע החולים בנוגע להמלצות.

על מנת להגדיר את ההשפעה של שימוש בחשיש במהלך טיפול בהפטיטיס C, החוקרים ערכו מחקר של טיפול סטנדרטי ב-interferon וב-ribavirin ב-71 נבדקים, מתוכם 22 (31%) השתמשו בחשיש ו-49 (69%) לא.

17 מתוך 71 הנבדקים (24%) הפסיקו מוקדם את הטיפול, כאשר נבדק אחד השתמש בחשיש (5%) ו-16 (33%) לא (P=0.01). 37 (52%) נבדקים היו מגיבי EOT (end-of-treatment), כאשר 14 (64%) השתמשו בחשיש ו-23 (47%) לא (P=0.21). ל-21 (30%) נבדקים הייתה תגובה וירולוגית ממושכת, ל-12 (54%) מתוך 22 משתמשי החשיש ול-9 (18%) מתוך 49 הנבדקים שלא לקחו חשיש (P=0.009). שיעור מקביל של הישנות וירולוגית לאחר טיפול עמד על 14% במשתמשי חשיש ועל 61% באלה שלא משתמשים (P=0.009).

בסך הכללי, 48 (68%) נבדקים נצמדו לטיפול, 29 (59%) לא משתמשים בחשיש ו-19 (86%) משתמשי חשיש (P=0.03). למרות שמשתמשי החשיש לא היו יותר עתידים מאלה שלא השתמשו לקחת לפחות 80% מהטיפול, שנרשם להם, הם היו יותר עתידים להישאר על טיפול בהפטיטיס C לפחות 80% ממשך הטיפול המתוכנן, 95 מול 67% (P=0.01).

לסיכום, תוצאות המחקר מצביעות על כך, ששימוש קל בחשיש יכול להציע יתרון וירולוגי וסימפטומטי בחלק מהחולים המקבלים טיפול להפטיטיס C, על ידי כך שעוזרים להם להיצמד לטיפול התרופתי.

לידיעה ב-PubMed