ממחקר חדש עולה כי תוספת מגנזיום דרך הפה, משפרת את עקומת תפקוד קצב הלב בחולים עם מחלה קורונרית יציבה. תוספת מגנזיום משפרת את התפקוד האנדותליאלי, הסיבולת למאמץ, וכאבי חזה בעקבות מאמץ, בחולים עם CAD.
החוקרים בחנו את השפעות טיפול אורלי במגנזיום על קצב הלב בזמן מאמץ, כאינדיקציה בלתי-פולשנית לתפקוד הלבבי בזמן מאמץ ב-53 חולים עם מחלת לב קורונרית יציבה.
המשתתפים נחלקו באקראי לטיפול במגנזיום במינון 15 מ”מול, פעמיים ביום, או פלסבו, למשך חצי שנה. החוקרים מדדו את רמות VO2max, כיוון ודרגת הדפלקציה של עקומת קצב הלב, שתוארה כפקטור K<0 (דפלקציה כלפי מעלה), ואת מקטע הפליטה של חדר שמאל. כל המדדים הללו בתחילת המחקר, כולל רמות מגנזיום תוך-תאי, היו זהים בכל המשתתפים.
הטיפול במגנזיום הביא לעליה משמעותית ברמות מגנזיום בתוך התא, בהשוואה לפלסבו. kHR עלה באופן משמעותי בעקבות טיפול מגנזיום, בהשוואה לפלסבו, ויציאת מגנזיום מתוך התא עמדה בקורולציה משמעותית עם kHR בכל החולים. טיפול במגנזיום הביא לעליה משמעותית במדדי VO2max, בהשוואה לטיפול פלסבו (p<0.001).
החוקרים מסכמים וכותבים כי מתן מגנזיום הביא לירידה משמעותית במדדי LVEDD (Left Ventricular End Diastolic Diameter), ו-LVESD (Left Ventricular End Systolic Diameter), ועליה משמעותית ב-LVEF (Left Ventricular Ejection Fraction). לעומת זאת, בקבוצת הפלסבו לא נרשם כל שינוי.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!