תגובה לשאלה זו ניתנה מידי ד”ר וויליאם בליסטרי. ד”ר בליסטרי השיב כי מחלת כבד שומני יכולה להשפיע על הפרוגנוזה בחולים עם זיהום כרוני בו זמנית של הפטיטיס C, שנמצאים תחת טיפול בתרופות אנטי ויראליות או באינטרפרון. בעיה זו היא בעיה נפוצה היות ו-NAFLD (nonalcoholic fatty liver disease) ו-HCV (זיהום בהפטיטיס C) הם שני הגורמים הנפוצים למחלת כבד כרונית בצפון אמריקה. NAFLD אינו מצב שפיר בנוכחות של כל מחלת כבד אחרת. השילוב הסינרגסטי של סטאטוזיס, הסתגלות תאית ונזק חימצוני מגבירים ומחמירים את הנזק לכבד. על כן, NAFLD יכול לגרום לאפקט מזיק על הפטיטיס כרונית בו זמנית בשל זיהום ב-HCV. השמנה ותנגודת לאינסולין מקדמות ומנציחות את התהליך הפיברו- דלקתי ומורידות את התגובה לטיפול האנטי ויראלי.

העדות

המידע המפורסם מציע שסטאטוזיס כבדי מצוי ב-50% מהחולים עם זיהום ב-HCV, שהקשר של HCV וסטאטוזיס הוא ספציפי לגנוטיפ, שסטאטוזיס תורם להתקדמות הפיברוזיס במחלת כבד הקשורה ל-HCV, ש-NAFLD משפיע לרעה על שיעורי התגובה הוירולוגית לטיפול האנטי HCV ושנוכחות בו זמנית של NAFLD וזיהום ב-HCV עשויה להביא לסיכון מוגבר לקרצינומה הפטוצלולרית. כל הנ”ל הגיוניים היות ויש חפיפה בין גורמי הסיכון של התקדמות הפיברוזיס במחלת כבד הקשורה ל-HCV וב-NAFLD, התפתחות צירוזיס המואצת על ידי מין זכרי, עודף צריכת אלכוהול, זיהום בו זמנית ב-HIV, סוכרת סוג 2 והשמנה.

המנגנון

זיהום ב-HCV בעל גנוטיפ 3 קשור ללא תלות לסטאטוזיס כבדי, אולי דרך האפקט הציטופטי הנוצר על ידי הווירוס. בחולים עם זיהום ב-HCV בעל גנוטיפ 1, סטאטוזיס קשור למאפיינים של סינדרום מטבולי (תנגודת לאינסולין) ונמצא בקורולציה לשלב הפיברוזיס הכבדי. דרגת הסטאטוזיס גם נמצאת בקורולציה עם רמות HCV RNA תוך כבדיות.

מדיאטורים של סינדרום מטבולי (אדיפוקינים וציטוקינים דלקתיים), פקטורים הקשורים עם עקה חימצונית (תוצרי פרוקסידציית שומנים), אפופטוזיס ואקטוב תאי לוויין כבדים מעורבים באינטראקציה של HCV ו-NAFLD. כיום משערים כי עקה חימצונית היא “מכה שנייה” בחולים עם סטאטו-הפטיטיס היות ותוצרי הפרוקסידציה של השומנים הם פרו-דלקתיים וגם פרו-פיברוטים. בחולים עם הפטיטיס C כרונית, פרוקסידציה של שומנים נמצאת בקורולציה לשלב ולמיקום הפיברוזיס. ביטול הפיברוזיס על ידי מתן של טיפול אנטי חימצוני (כגון ויטמין E) בחולים, שרפרקטורים לטיפול באינטרפרון, גם תומך בכך, שלעקה חימצונית יש תפקיד בהתקדמות הפטיטיס C כרונית.

האפקט של השמנה ו-NAFLD על תגובה לטיפול אנטי וויראלי

קיימת ירידה בתגובה לטיפול אנטי HCV בחולים שמנים בשל ירידה בביו-זמינות של אינטרפרון, בשל נוכחות של סטאטוזיס (שהוא פרדיקטור של תגובה רעה לטיפול באינטרפרון) ובגלל שינוי של התפקוד החיסוני (ייתכן ומתווך על ידי עמידות ללפטין). לכן טיפול מוצלח בהשמנה, ב-NAFLD ובסינדרום מטבולי בחולים עם זיהום כרוני בהפטיטיס C יכול להיות חשוב בהורדת הסיכון להתקדמות המחלה ואף להגביר את היעילות של הטיפול האנטי ויראלי. ירידה במשקל בחולים עם NAFLD ועם זיהום כרוני בהפטיטיס C מובילה לירידה בסטאטוזיס וברמות אמינו-טרנספרזות ולשיפור בפיברוזיס למרות קיום הנגיף.

השורה התחתונה

נוכחות בו זמנית של NAFLD וזיהום כרוני בהפטיטיס C מעלה את הסיכון לפיברוזיס כבדי מתקדם ולכישלון הטיפול האנטי ויראלי. מחקרים קליניים הכוללים איבוד משקל לשם הורדת הסטאטוזיס הכבדי יכולים להביא לשיפור שיעורי התגובה לטיפול האנטי ויראלי ולירידה בפיברוזיס הכבדי.

לתגובת ד”ר בליסטרי המלאה במדסקייפ