חולים הסובלים ממחלת לב קורונרית (CHD) וסינדרום מטבולי מצויים בסיכון גבוה באופן משמעותי לאירוע קרדיווסקולרי מג’ורי, בהשוואה לחולי CHD בלבד. אולם, מניתוח תוצאות ממחקר TNT (Treating to New Targets ) עולה כי הסיכון הנ”ל יורד באופן משמעותי בעקבות טיפול אינטנסיבי להורדת רמות השומנים בדם, בהשוואה לטיפול סטדנרטי בסטטינים.

במסגרת המחקר עקבו החוקרים אחר חולים עם סינדרום מטבולי, תחילה בכדי לקבוע אם הם מצויים בסיכון מוגבר בהשוואה למשתתפים ללא סינדרום מטבולי. לאחר מכן, החוקרים רצו לבחון אם טיפול אגרסיבי להורדת רמות LDL בחולים אלו, עדיף על פני טיפול להורדת רמות LDL ל-100 מ”ג לד”ל.

מהמחקר עולה כי חולים עם סינדרום מטבולי אכן מצויים בסיכון מוגבר בהשוואה למשתתפים ללא סינדרום מטבולי. כמו כן, החוקרים מצאו כי חולים אלו מרוויחים יותר מהטיפול, בהשוואה לחולים ללא סינדרום מטבולי.

החוקרים הוכיחו בעבר כי הורדת רמות כולסטרול בחולים יציבים עם CHD, הרבה מתחת ליעדים הנוכחיים, הביאה לתוצאות קליניות טובות יותר. הורדה אינטנסיבית של רמות השומנים באמצעות טיפול ב-Atorvastatin במינון 80 מ”ג ביום סיפקה הגנה גדולה יותר מאירוע קרדיווסקולרי מג’ורי, בהשוואה לטיפול Atorvastatin במינון נמוך, בחולים יציבים עם CHD. מינון גבוה של Atorvastatin הביאה לירידה של 22% במדד המשולב שכלל תמותה בעקבות CHD, אוטם לבבי לא-פטאלי, החייאה לאחר דום לב, ושבץ פטאלי או לא-פטאלי, בהשוואה לטיפול במינון 10 מ”ג.

מחקר TNT כלל שתי קבוצות מקבילות עם 10,001 משתתפים מ-14 מדינות, שחולקו באקראי לטיפול במינון גבוה או נמוך של Atorvastatin. במחקר השתתפו גברים ונשים בגילאי 35-75 שנים, עם עדות קלינית ל-CHD, שהוגדר כאוטם לבבי קודם, אנגינה בעבר או בהווה עם עדות ל-Atherosclerotic CHD, או חולים שעברו רה-וסקולריזציה קורונרית. בניתוח המאוחר של המחקר נכללו 5584 חולים, למעלה מ-55% מהעוקבה, עם סינדרום מטבולי כפי שהוגדר לפי קריטריוני 2005 National Cholesterol Education Program (NCEP) Adult Treatment Panel III.

לאחר חציון מעקב של 4.9 שנים, 262 חולים (9.5%) עם סינדרום מטבולי, שטופלו ב-Atorvastatin במינון 80 מ”ג, ו-367 חולים (13%) שטופלו ב- Atorvastatin במינון 10 מ”ג, פיתחו אירוע פרימרי. המשמעות, ירידה של 29% בסיכון לאירוע קרדיווסקולרי מג’ורי בעקבות טיפול אינטנסיבי בסטטינים. גם המדדים המשניים היו טובים יותר בקבוצת המטופלים במינון גבוה של Atorvastatin. החוקרים לא זיהו הבדל משמעותי בין הטיפולים מבחינת שיעורי התמותה מסיבה כלשהי. כמו כן, החוקרים מדווחים כי בתת-קבוצה של חולים עם סינדרום מטבולי, ללא סוכרת בבדיקות סקר, נרשמה ירידה של 30% בסיכון לאירוע קרדיווסקולרי מג’ורי בקרב המטופלים ב- Atorvastatin במינון 80 מ”ג.

החוקרים מדגישים כי הסינדרום חשוב מאחר שהמחקר מוכיח כי מקבץ גורמי הסיכון הקשורים בסינדרום מטבולי, מתוופסים לסיכון קרדיווסקולרי, גם באוכלוסיה בסיכון גבוה עם מחלה קיימת.

בחולים ללא CHD, הסיכון לאירוע גדול יותר בנוכחות סינדרום מטבולי. המחקר הוכיח כי חולים עם CHD ועם סינדרום מטבולי מצויים בסיכון גבוה עוד יותר. לכן, רופאים צריכים לערוך את הבירור המתאים במקרים אלו.

מבחינה מעשית יותר, המחקר מאפשר לזהות משתתפים בסיכון גבוה, ולזהות את אלו שישיגו את התועלת הגדולה ביותר מטיפול אינטנסיבי בסטטינים.

מניתוח מאפייני הסינדרום המטבולי זוהתה עליה משמעותית בסיכון לאירוע קרדיווסקולרי בחולים עם רמות HDL נמוכות, יל”ד, רמות טריגליצרידים מעל 150 מ”ג לד”ל, רמות סוכר בצום מעל 100 מ”ג לד”ל, ו-BMI של 28 ומעלה. בנוסף, מבדיקת כל המטופלים ב- Atorvastatin במינון 10 מ”ג עולה כי הסיכון לאירוע קרדיווסקולרי מג’ורי עלה עם נוכחות של כל מרכיב נוסף של הסינדרום המטבולי, בעוד שבחולים שטופלו במינון 80 מ”ג, העליה האינקרמנטלית נחלשה. 

בחולים עם 3 מרכיבים של הסינדרום המטבולי, או יותר, נרשמה ירדיה גדולה יותר בסיכון בעקבות טיפול אינטנסיבי יותר להורדת רמות LDL, בהשוואה לחולים ללא סינדרום מטבולי, או אלו עם פחות מ-3 מרכיבים של הסינדרום. עובדה זו מעידה על כך שלמרכיבי הסינדרום המטבולי השפעה אדטיבית, וניתן לקבוע כי ככל שמספר גורמי הסיכון גדול יותר, שיעורי התמותה גבוהים יותר.

במאמר מערכת נכתב כי תוצאות המחקר הנ”ל מסייעות להשיב לשאלות חשובות באשר לריבוד הסיכונים, לקביעת אופן התחלת טיפול אגרסיבי בסטטינים. העורך מדגיש כי מספר החולים בהם יש לטפל בכדי למנוע אירוע קרדיווסקולרי מג’ורי אחד בתקופה של 5 שנים עמד על 45 איש בהשוואה בין טיפול במינון 80 מ”ג ו-10 מ”ג של Atorvastatin. אם מוציאים מהחישוב את החולים עם סידנרום מטבולי, מספר החולים בהם יש לטפל עולה ל-167. אולם, בחולי CHD עם סוכרת או סינדרום מטבולי, מספר החולים בהם יש לטפל עומד על 24 ו-28, בהתאמה.  לכן, טיפול אגרסיבי המתמקד בחולים עם סינדרום מטבולי או סוכרת, באוכלוסיית חולים עם CHD יציב, מאפשר לצמצם משמעותית את מספר החולים בהם יש לטפל, ולכן משפר משמעותית את נושא עלות/תועלת של טיפול סטטינים במינון גבוה. תוצאות המחקר תומכות בהשגת רמות שומנים נמוכות יותר, מהמוצעות לפי קווי ההנחיה הנוכחיים. התוצאות תומכות גם ברעיון של הצורך בטיפול אגרסיבי, בעיקר בחולים בסיכון גבוה, כמו חולי סוכרת או חולים עם סינדרום מטבולי.

Lancet. Published online September 5, 2006

לידיעה במדסקייפ