מחקר חדש בחן את יעילות מדדי כאב לפי הערכה עצמית בחולי דמנציה קשה מאושפזים, והשווה אותה עם נתונים תצפיתיים.

כל המשתתפים ענו על קריטריוני DSM 4 לדמנציה, עם תוצאות מבחן מיני-מנטל של 10 ומטה ו-Clinical Dementia Rating של 3.

החוקרים השתמשו בשלושה כלים להערכה עצמית מילולי, ויזואלי-הוריזונטלי, ומדד פרצופים לכאב. צוות אחיות השלימו מדד כאב תצפיתי.

המדדים העיקריים היו הבנה (יכולת להסבר את המדד בו השתמשו ולמקם נכון את הסמן להעדר כאב וכאב קיצוני, בשתי בדיקות נפרדות), מהימנות בין מדרגים שונים, ובין כל מדרג עם עצמו, והשוואה עוצמת הכאב שנמדד לפי סולמות כאב שונים.

61% מ-129 חולי דמנציה (גיל ממוצע של 83.7, 69% נשים) הציגו יכולת הבנה טובה של סולם כאב אחד לפחות. שיעורי ההבנה היו טובים יותר באופן משמעותי עבור סולמות הכאב המילוליים וציורי הפנים. בחולים שהציגו יכולת הבנה טובה, המהימנות בין חוקרים ומהימנות כל חוקר להערכת שלוש סולמות הערכת הכאב היתה גבוהה (Interclass Correlation Coefficient = 0.88-0.98).

הקורולציה בין שלושת מדדי ההערכה העצמית היתה מתונה עד חזקה (Spearman correlation coefficient (r)=0.45-0.94; P<.001). המדדים התצפיתיים עמדו בקורולציה לפחות בינונית עם ההערכה העצמית (r=0.25-0.63), למרות שעבור חולים שדיווחו על כאב, המדד התצפיתי לא העריך מספיק את חומרת הכאב בהשוואה לכל שלושת המדדים העצמיים.

לסיכום, החוקרים טוענים כי רופאים אינם צריכים ליישם מדדים תצפיתיים באופן שגרתי בחולי דמנציה קשים, מאחר שרבים מהם יכולים לדווח באופן מהימן על הכאב שלהם.

J Am Geriatr Soc. 2006 Jul;54(7):1040-5

לידיעה ב-Pubmed