האם משתנים הם הטיפול הטוב ביותר ליתר לחץ-דם למניעת אי-ספיקת לב? (Circulation)

ממחקר חדש עולה כי משתנים יעילים יותר בהורדת שכיחות אי-ספיקת לב (HF), בהשוואה למעכבי ACE (Angiotensin Converting Enzyme Inhibitors), או חסמי סידן (Calcium Channel Blockers), בחולים עם יל”ד, בעיקר במהלך השנה הראשונה של הטיפול.

יל”ד מופיע לפני אי-ספיקת לב ב-91% מהמקרים, שיעורי התמותה של HF עומדים על 20-40% לשנה אחת. מחקרים קודמים מצאו כי טיפול ביל”ד יכול למנוע למעלה מ-40% מאירועי HF.

החוקרים בדקו את הנתונים ממחקר ALLHAT (Antihypertensive and Lipid-Lowering Treatment to Prevent Heart Attack Trial) . ניתוח הנתונים כלל 33,000 משתתפים, בגיל ממוצע של 67, עם יל”ד ולפחות גורם סיכון אחד נוסף למחלה לבבית.

המשתתפים חולקו באקראי לטיפול במשתנים מסוג Chlorothalidone במינון 12.5-25 מ”ג ליום, בחסם סידן Amlodipine במינון 2.5-10 מ”ג ליום, או במעכבי ACE Lisinopril במינון 10-40 מ”ג ליום. ניתן היה להוסיף תרופות אחרות לפי שיקול דעת הרופא. משך תקופת המעקב הממוצע לתיעוד אישפוזים בעקבות HF או תמותה עמד על 4.9 שנים.

במהלך השנה הראשונה, הסיכון היחסי של Amlodipine בהשוואה ל- Chlorothalidoneעמד על 2.22 (P<0.001), ועבור Lisinopril לעומת Chlorothalidone עמד על 2.08 (P<0.001). מעבר לשנה הראשונה, שיעורי RR עמדו על 1.22 (P=0.001), ו-0.96 (P=0.58), בהתאמה.

בהשוואה ל- Chlorothalidone, לחץ הדם הסיסטולי בזמן המעקב היה גבוה בכ-1 מ”מ כספית תחת טיפול ב-Amlodipine, וב-2 מ”מ כספית תחת טיפול ב-Lisinopril.

היתרונות היחסיים של Chlorothalidone לא הושפעו מטיפול קודם ליל”ד, גיל, אתניות, מין, או נוכחות סכרת.

החוקרים מציעים כי השימוש בהוספת תרופות או ירידה יחסית בלחץ הדם בזמן המעקב יכול להיות אחראי לירידה בסיכון בין שתי הקבוצות מעבר לשנה הראשונה, אך ניתוח התוצאות שלהם הראה כי גם אלו עדיין לא היו אחראיים לכלל ההבדלים בין שני הטיפולים.

נמצא קשר בין התפתחות אי-ספיקת לב ובין סיכון גדול פי 6.6 לתמותה ופי 11.7 לתמותה קרדיווסקולרית. לאחר שמטופל נזקק לאישפוז בעקבות HF, שיעורי התמותה היו דומים בשלוש הקבוצות.

לכן, החוקרים טוענים כי משתנים עדיפים בבירור על פני חסמי סידן ומעכבי ACE, לפחות בטווח הקצר למניעת HF.

במאמר מערכת נכתב כי שילוב התרופות דורש לעיתים קרובות הורדת ל”ד, כאשר בחירת התרופות תלויה במצב הקליני של החולה.

ההעדפה האישית של כותב המאמר היא שילוב משתנים עם מעכבי ACE במרבית המטופלים, בשל תוצאות מחקרים שונים שמצאו קשר בין משתנים ויל”ד, ובשל היתרונות האפשריים של מעכבי ACE בחולי אי-ספיקת לב ולאחר התקף לב, ובמטופלים אחרים בסיכון גבוה עם מחלה וסקולרית או הפרעה לתפקוד כלייתי.

Circulation 2006;113:2201-2210.

לידיעה במדסקייפ

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה