ממחקר ישראלי חדש, שפורסם במהדורת אפריל של Archives of Internal Medicine, עולה כי bezafibrate (דריבט של fibric acid) מפחית ביעילות התקדמות של תנגודת לאינסולין בקרב חולים עם מחלת לב קורונרית.

ד”ר אלכסנדר טננבאום, ממובילי המחקר, אמר כי המדידות, שנלקחו במהלך הטיפול בפלצבו הדגימו היסטוריה טבעית של עליה פרוגרסיבית של תנגודת לאינסולין בחולים עם מחלה קורונרית.

הטיפול, הוא הוסיף, המבוסס על אקטיבציה של nuclear peroxisome proliferator-activated receptors (bezafibrate במקרה שלנו) יכול להחליש משמעותית או לעצור תהליך לא רצוי זה.

ד”ר טננבאום מבית החולים תל השומר ועמיתיו, חקרו דגימות פלזמה קפואות, שנלקחו מיותר מ-2500 חולים עם מחלה קורונרית ושחולקו נרדומלית לקבלת פלצבו או bezafibrate לתקופה של שנתיים.

בתת קבוצה של 351 נבדקים עם סוכרת, HOMA-IRs (baseline homeostatic indices of insulin resistance) היו ב-88% גבוהים יותר בהשוואה למקבילים שלהם עם רמות גלוקוז נורמליות. בכללי, HOMA-IRs היו דומים בקבוצת הפלצבו ובקבוצת הטיפול האקטיבי בנקודת ההתחלה.

HOMA-IRs נמצאו בקורולציה משמעותית עם רמת הגלוקוז והטריגליצרידים בנקודת ההתחלה ובמעקב. כמו כן, הייתה עליה משמעותית של 34.4% ב- HOMA-IRs בקבוצת הפלצבו ועליה לא משמעותית של רק 6.6% בקבוצת bezafibrate.

למרות שהמכניזמים עדיין אינם ידועים, ד”ר טננבאום ציין שהממצאים הם בעלי חשיבות קלינית פוטנציאלית, בהינתן הזמינות המדויקת של הטיפולים המורידים תנגודת לאינסולין ישירות ולא ישירות.

הערת המערכת: ראשית ברכות לצוות הישראלי על הפרסום המכובד והחשוב. יש לציין שהקבוצה הזו בראשות פרופ’ טננבאום פרסמה כבר לפני כשנתיים מחקר דומה ב-Circulation , שהדגים כי שימוש בבבזפיברטים מפחית את הסיכון לסוכרת בחולי CAD קדם סוכרתיים.

Arch Intern Med 2006;166:737-741

למאמר ב- Circulation 

לידיעה במדסקייפ