ממחקר חדש עולה כי קרוב ל-50% מחולי אי ספיקת לב סיסטולית סובלים מהפרעות נשימה בשינה, שמצידם עלולים להחמיר את מחלת הלב, בהעדר טיפול.

לדברי החוקרים, דום נשימה בשינה (Sleep Apnea) מסוכן בעיקר בחולי אי ספיקת לב, מאחר שכאשר החולים מפסיקים לנשום, לא מגיע די חמצן ללב ויש עליה בפעילות הסימפטטית. כתוצאה מכך, עלול להתפתח מעגל קסמים הכולל Sleep Apnea ואי ספיקת לב.

החוקרים עקבו אחר 100 גברים הסובלים מאי ספיקת לב יציבה, בעקבות הפרעה סיסטולית (LVEF<45%), בכדי לקבוע את שכיחות Sleep Apnea. במסגרת המחקר עברו המשתתפים בדיקות שינה והולטר.

37% מהמשתתפים סבלו מ-Central Sleep Apnea (CSA), 12% סבלו מ-Obstructive Sleep Apnea (OSA).

החולים שסבלו מ-OSA היו שמנים יותר באופן משמעותי, ושיעור הנוחרים היה גבוה יותר בהשוואה ליתר המשתתפים.

לעומת זאת, סיווג New York Heart Association בדרגה 3 היה שכיח יותר בקרב חולי CSA ועמד על 43%, לעומת 22% מהמשתתפים שלא סבלו מדום נשימה בשינה. כמו כן, מדדי LVEF נמוכים היו שכיחים יותר בחולים שסבלו מ-CSA.

שכיחות פרפור פרוזדורים היתה גבוהה יותר בקרב חולים שסבלו מ-CSA (27% לעומת 6%), כמו גם שיעור הפעימות החדריות המוקדמות (PVC) (159 לשעה, לעומת 53 לשעה), Couplets (7 לשעה, לעומת 2 לשעה), הפרעות קצב ליליות ורמות PaCO2 נמוכות בזמן ערות.

החוקרים ממליצים לקרדיולוגים לשקול הפניית חולים הסובלים מהשמנת יתר או נחירות, לבדיקות שינה, כמו גם במקרים שחלה החמרה באי ספיקת לב והפרעות קצב ליליות רבות.

החוקרים מדגישים כי חשוב לזהות אם חולים סובלים מ-OSA או CSA, מאחר שהטיפול שונה. במקרים של Obstructive Sleep Apnea, טיפול הבחירה הוא CPAP (Continuous Positive Airway Pressure), אך במקרים של Central Sleep Apnea קיימת התווית נגד לטיפול זה.

טיפולים אפשריים ל-CSA כוללים Acetazolamide או Theophylline, טיפול בחמצן או השתלת קוצב לב, למרות שעדיין לא הושלמו מחקרים קליניים לטווח ארוך לשני הטיפולים האחרונים.

לאחר מתן טיפול מתאים, חשוב לעקוב בזהירות בכדי לוודא שחל שיפור.

Int J Cardiol 2006;106:21-28.

לידיעה במדסקייפ