במחקרים לא מבוקרים דווח על שיפור במיגרנה בחולים עם הפרעות צרברווסקולריות לאחר סגירת Foramen Ovale Patent (PFO). מחקר חדש העריך את מהלך המיגרנה במהלך תקופה של 12 חודשים בחולים סימפטומטים (למחלה צרברווסקולרית) ואסימפטומטים שעברו סגירה של PFO ובחולים עם PFO שקיבלו טיפול תרופתי.

23 חולי שבץ סימפטומטים (קבוצת SS, בגיל ממוצע של 39, 5 מהם גברים ו-18 נשים), ו-27 חולי שבץ אסימפטומטים (קבוצת SA, בגיל ממוצע של 40, 5 גברים ו-22 נשים) עם מיגרנה שעברו סגירת PFO. קבוצת הביקורת כללה 27 חולי מיגרנה ו-PFO (בגיל ממוצע של 36, 4 גברים ו-23 נשים).

הערכת חומרת המיגרנה נעשתה בתחילת המחקר באמצעות מדד שכלל את תדירות, משך ועוצמת ההתקפים והופעת אאורה (מדד בין 0 ל-10). 6 חודשים לאחר מכן, המשתתפים קיבלו יומן מובנה בו נדרשו למלא את המאפיינים של ההתקפים, לפי אותו מדד, ל-6 החודשים הבאים.

בסיום השנה הראשונה, ערכו ממוצע של מדד המיגרנה לחצי השנה האחרונה.

לא נמצא הבדל בחומרת המיגרנה בתחילת המחקר (6.3, 6.1 ו-6.7 בקבוצת SS, SA והביקורת, בהתאמה). בהערכה לאחר שנה, מדד המיגרנה הכולל השתפר משמעותית ב-3.7 ו-2.8 נקודות בקבוצת SS ו-SA, בהתאמה (P<0.001 במדדי ANOVA חוזרים), בעוד שבקבוצת הביקורת נרשמה הרעה לא-משמעותית של 0.1 נקודות.

מניתוח התוצאות עולה כי השיפור בקבוצת SS ו-SA לא היה תלוי בסוג המיגרנה, גיל או גורמי סיכון צרברווסקולרים. אאורה המשיכה להופיע גם בסיום המחקר ב-21 מ-21 חולי המיגרנה עם אאורה בקבוצת הביקורת. לעומת זאת, אאורה המשיכה להקדים התקפי מיגרנה רק ב-3 מתוך 14 מהמשתתפים בקבוצת SA ו-4 מ-19 המשתתפים בקבוצת SS. (P<0.0001).

לסיכום, סגירת PFO מביאה לשיפור משמעותי במיגרנה, בהשוואה לטיפול תרופתי. נראה כי השיפור אינו תלוי בסוג המיגרנה או מחלה צרברווסקולרית קודמת. בנוסף לשיפור הכללי, בנוכחות מיגרנה עם אאורה, הופעת האאורה קטנה משמעותית.

2005 Dec 22Stroke.

לידיעה ב-Pubmed