במחקר שנעשה לאחרונה, נבחרו 208 חולים עם דימום תוך מוחי 

(intracerebral hemorrhage) שלקחו באופן קבוע לפני אירוע כמויות בינוניות של אספרין

(250 מ”ג ליום). נמצא, שעצם השימוש באספירין היווה גורם מנבא לא תלוי למוות בשלושת החודשים שלאחר אירוע הדימום.

33% מתוך 208 החולים שלקו בדימום המוחי מתו תוך שלושה חודשים מזמן האירוע הראשוני. לחולים אלו היה סיכון מוגבר פי 2.5 למות בשלושת החודשים לאחר אירוע של דימום תוך מוחי מאשר אוכלוסייה שלקתה באירוע דומה ללא שימוש קודם באספירין.

החוקרים חושבים שהסיבה לכך היא שעצם השימוש באספירין הרחיב דימומים קטנים שכבר היו קיימים המוח. על כן, שימוש באספירין לפני אירוע של דימום תוך מוחי הינו גורם סיכון להמשך דימום לאחר האירוע ולתחלואה ותמותה גבוהות יותר. בנוסף,שימוש באספירין לפני אירוע איסכמי במוח גרם לכך שבשבוע לאחר האירוע יתרחשו יותר המטומות.

עוד גורם סיכון לתמותה מאירוע של דימום תוך מוחי,היה שימוש בוורפרין (קומדין) לפני האירוע  (RR, 3.2) ולחומרת דימום תוך מוחי גבוהה יותר (RR, 13.8)..

בנוסף, מחקר שיצא לאחרונה בעיתון “The New England Journal of Medicine” מציע טיפול בפקטור 7 (rFVIIa) זמן קצר לאחר אירוע של דימום תוך מוחי. פקטור 7 מונע את התרחבות הדימום, מוריד תמותה ומשפר פרוגנוזה. על כן, יש חשיבות רבה לחזק את מע’ הקרישה על מנת לטפל באנשים עם דימומים תוך מוחיים.

Stroke 2006;37:4-5,129-133.

קישור לידיעה במדסקייפ