לפי מחקר חדש עולה, כי שיפוע יעילות צריכת החמצן (OUES), מהווה מדד עצמאי ויעיל לפיסיולוגיה פתולוגית במאמץ. היתרון הגדול של OUES, הוא שהערך המספרי שלו אינו מושפע ממשך הפעילות לפיה הוא חושב. הערך הפרוגנוסטי של OUES, נראה חזק יותר מאשר כל מדד אחר להערכה של פיסיולוגיה במאמץ.

החוקרים מסבירים, כי החיזוי של הישרדות לפי שיא צריכת החמצן בזמן מאמץ (VO2), במטופלים עם אי ספיקת לב (CHF), מוגבל בשל ההפחתה של השיא, במידה ומשך המאמץ אינו מקסימלי. הערך של OUES הוא תיאור לא לינארי של תגובת האיוורור למאמץ, עם יכולת לתאר פתולוגיות גם בתחילת המאמץ.

במחקר השתתפו 243 מטופלים עם CHF, בגיל ממוצע של 59 שנים. המטופלים עברו בדיקה קרדיו-פולמונרית במאמץ. ה- VO2 הממוצע היה 16.2 מלקגדקה, שיפוע VE/VCO2 הממוצע היה 38, הסף האנארובי של האיוורור הממוצע היה 10.9 מלקגדקה וה- OUES הממוצע היה 1.6 לדקה.

כאשר חישבו את אותם ערכים לפי התוצאות מהחצי הראשון של המאמץ, הערך של OUES השתנה במידה המועטה ביותר.

אחרי מעקב של 9 שנים, 139 מטופלים נפטרו. בניתוח חד-משתני, כל אחד מהמדדים שחושבו בזמן מאמץ היה גורם פרוגנוסטי מובהק. בניתוח רב-משתני, רק OUES היה גורם פרוגנוסטי עצמאי מובהק.

Eur Heart J. 2005 Dec 7

לתקציר המאמר