נזק מיקרווסקולרי מיוקרדיאלי ניתן למדידה באמצעות MCE, אך הקשר בין נזק מיקרווסקולרי ומקרווסקולרי מיוקרדיאלי אינו ידוע.

החוקרים העריכו את הקשר בין גודל הנזק המיקרווסקולרי באמצעות MCE לגודל האוטם ב-SPECT לאחר רהפרפוזיה של אוטם שריר לב אקוטי ב-100 חולים.

MCE ו-SPECT הראו התאמה ב-881 מתוך 1064 סיגמנטים שנמדדו (83%). ההתאמה הגבוהה ביותר נצפתה בסיגמנטים מיד-ספטלים (91%), וההתאמה הנמוכה ביותר בסיגמנטים בזלים לטרלים (70%) ומיד-אינפריורים (71%).

שתי השיטות הראו התאמה בסיגנלים מיוקרדיאלים תקינים לעומת מופחתים ב-251 מתוך 296 אזורי רהפרפוזיה כליליים (85%).

הרגישות והספציפיות של MCE לזיהוי סיגמנט אבנורמלי ב-SPECT היו 87% ו-91% בהתאמה. רגישות וספציפיות של MCE השתנו בהתאם לאזור הפרפוזיה, בטווח בין 73% ו-97% לאזור העורק הכלילי הימני ו-93% לאזור עורק אנטריורי שמאלי יורד -97% ו-81% לאזור עורק סרקומפלקסי.

המחקר הנוכחי מראה לראשונה את גודל הנזק המיקרווסקולרי לאחר רהפרפוזיה מכנית של אוטם שריר לב אקוטי, כפי שנראה ב-MCE, ונמצא בהתאמה לגודל האוטם. MCE בזמן אמת מאפשר מלבד הערכה של גודל האוטם לאחר רהפרפוזיה מכנית של אוטם שריר לב אקוטי.

על בסיס מידע זה, נראה הגיוני כי תפקיד MCE בזמן אמת הוא ריבוד סיכון לאחר אוטם שריר לב אקוטי במחקרים עתידיים.

לידיעה במדסקייפ

Heart 2005;91:1568-1572