ממחקר חדש עולה כי קיים קשר בין דרגת רעש ובין סיכון לאוטם שריר הלב (MI).

תוצאות המחקר מוכיחות כי חשיפה כרונית לרעש קשורה בסיכון מוגבר קל-מתון להתקף לב. העליה קשורה יותר בדרגת הקול ולא במטרד הסוביקטיבי. עם זאת, נמצאו הבדלים בין גברים ונשים ולכן יש מקום להמשיך ולברר את הנושא.

במסגרת המחקר אספו 4,115 נבדקים בין השנים 1998-2001, שהתאשפזו ב-32 בתי החולים הגדולים בברלין תחת אבחנה של Acute MI. מהם, 3,054 היו גברים (גיל ממוצע 56) ו-1,061 נשים (גיל ממוצע 58). החוקרים התאימו ביקורות על בסיס מין, גיל ובית חולים.

החוקרים אספו מידע על רעש סביבתי ורעש בעבודה, דרך ראיונות סטנדרטים, והעריכו את דרגות הרעש בסביבה ובעבודה.

מניתוח התוצאות עולה כי חלה עליה בסיכון ל-MI הקשורה במטרד עקב רעש סביבתי בנשים

(adjusted odds ratio, 1.47; 95% confidence interval [CI], 0.95 – 2.25; P = .081) אך לא בגברים. לא נמצא קשר בין הסיכון ל-MI ובין מטרד בעקבות רעש בעבודה. דרגות רעש סביבתיות היו קשורות בסיכון מוגבר בגברים ובנשים (OR, 1.46; 95% CI, 1.02 – 2.09; P = .040 ו- OR, 3.36; 1.40 – 8.06; P = .007, בהתאמה). דרגת הרעש בעבודה היתה קשורה בסיכון מוגבר בגברים בלבד (OR, 1.31; 95% CI, 1.01 – 1.70; P = .045).

מגבלות המחקר כללו כשלון בהערכת חשיפה לרעש מעבר, כמו בזמן הנהיגה לעבודה, החשיפה לרעש סווגה והתוצאות אושרו באמצעות אותה מערכת נתונים, הטיית בחירה פוטנציאלית, והתוצאות התייחסו רק למקרים של MI לא-פטאלי ואוכלוסיות עירוניות, ללא קשישים.

זהו המחקר הראשון שמצא עדות להשפעת רעש על הסיכון ל-MI בנשים, לכן החוקרים ממליצים לאשר את התוצאות בנשים. עם זאת, נראה כי יש אפשרות גם תגובה ספציפית למגדר, ולתגובה פתופיזיולוגית ויש לחקור זאת.

החוקרים משערים כי דרגות הרעש המקסימליות במקום העבודה, העומדות כיום על 85 dB, גבוהות מדי ודומות לדרגת הרעש של ציוד לסלילת כבישים. החוקרים בטוחים שיש לכוון לדרגות רעש נמוכות יותר, הרמה המדויקת אינה ידועה, אך מדובר על הטווח של 65-75 דציבלים. בעיקר חשוב להתמקד בנשאים עם מחלות קרדיווסקולריות ידועות, כדי לשפר את המניעה במקרים אלו, בין אם ע”י הימנעות מחשיפה כרונית לרעש כבד או ע”י הורדת הסף ללבישת ציוד מגן.

Eur Heart J. Posted online Nov. 24, 2005

לידיעה במדסקייפ