חוקרים מדווחים כי רמות גבוהות מאוד או נמוכות מאוד של המוגלובין קשורות באופן בלתי-תלוי בסיכון מוגבר לתמותה בקרב קשישים.

החוקרים ניתחו מידע ממחקר ה-Cardiovascular Health Study הפרוספקטיבי והתצפיתי שבו נבחנו גורמי הסיכון בקרב 5797 אנשים מעל בגיל 65 שנים ומעלה המתגוררים בקרב האוכלוסיה.

במהלך תקופת מעקב חציונית בת 11.2 שנים, שיעור התמותה היה גבוה יותר בקרב חולים שנמצאו בחמישיון התחתון מבחינת ריכוזי ההמוגלובין (49%) ובחמישיון העליון (41%).

בהתבסס על קרטריוני ה-WHO להגדרת אנמיה (ריכוז המוגלובין נמוך מ-13g/dL בגברים ומ-12 בנשים) עמד ערך ה-HR המותאם לגיל, מין ומוצא על ערך של 1.57.

לאחר התאמה מרובת משתנים שכללה גורמים דמוגרפיים, קו-מורבידויות, ואת סטטוס העישון של הנבדקים, עמד ערך ה-HR לתמותה על 1.33 בחמישיון התחתון ועל 1.17 בחמישון העליון, בהשוואה לנבדקים בחמישיון הרביעי.

התוצאה מעידה כי ריכוז ההמוגלובין בטווח העליון של הנורמלי (מעל 15.6g/dL בגברים ומעל 14.4g/dL בנשים) עלול להקשר לסיכון מוגבר לתמותה. החוקרים מציעים כי ריכוזי המוגלובין גבוהים יותר עלולים להוביל לצמיגות מוגברת של הדם, לעליה בלחץ הדם, ולהמסת פקיק דם בדיאליזה.

במאמר מערכת מצורף נכתב כי אנמיה בקרב קשישים נגרמת לעיתים קרובות בשל תנאים כמו אי-ספיקת כליות כרונית, סרטן או כשל במח העצם, מצבים שברבים מהם קשה לטפל.

עוד מצויין כי עדיין יש לקבוע האם תיקון פרמקולוגי של האנמיה בקשישים באמצעות מתן אריתרופויתין רקומביננטי עשוי להאט את התקדמות המחלה, להקטין את המורבידיות, לשפר את איכות חיי החולים, ולהאריך את משך ההשרדות, והאם ישנו יחס עלות-תועלת מועדף לחברה לצורך השגת שיפורים אלה.

לידיעה במדסקייפ

Arch Intern Med 2005;165:2187-2189,2214-2220.