על-פי דיווח שפורסם לאחרונה, הסינדרום המטבולי וגם העמידות לאינסולין מהווים חזאים חזקים ובלתי-תלויים למידת הסיכון הווסקולרי בקרב חולים העוברים אנגיוגרפיה כלילית.

החוקרים מציינים כי עמידות לאינסולין היא חזאי מוכר של מחלה קרדיווסקולרית, אך רק כמה מחקרים בחנו את כוח החיזוי של הסינדרום המטבולי בקרב חולים שכבר מושפעים ממחלה קרדיווסקולרית.

החוקרים בחנו את השפעת העמידות לאינסולין והסינדרום המטבולי על התרחשות עתידית של ארועים ווסקולרים בקרב 750 חולים שעברו אנגיוגרפיה כלילית לצורך הערכה של מחלת עורקים כליליים.

במהלך תקופת מעקב ממוצעת בת 2.3 שנים, ארועים ווסקולרים התרחשו בשכיחות גבוהה יותר בקרב גברים בהשוואה לנשים, בקרב סוכרתיים בהשוואה ללא-סוכרתיים, ובקרב חולים הסובלים מהצרות משמעותית של עורק כלילי בהשוואה לחולים ללא פגעים כאלה.

הסינדרום המטבולי חזה באופן בלתי-תלוי ארועים ווסקולריים, ושיעור ההשרדות ללא ארועים היה נמוך באופן מובהק סטטיסטית בקרב חולים הסובלים מהסינדרום המטבולי, בהשוואה ליתר החולים.

הסינדרום המטבולי נותר חזאי מובהק סטטיסטית של ארועים ווסקולריים גם לאחר התאמה לעמידות לאינסולין, והעמידות לאינסולין נוספה לערך החיזוי של הסינדרום המטבולי.

הסינדרום המטבולי והעמידות לאינסולין חזו באופן בלתי-תלוי ארועים ווסקולריים לאחר התאמה להימצאות סוכרת מסוג 2.

החוקרים מסכמים כי האבחון הקליני של הסינדרום המטבולי וגם הסמנים הביולוגיים של עמידות לאינסולין צריכים להלקח בחשבון בעת ביצוע הערכת הסיכון הקרדיווסקולרי. הם מוסיפים כי ישנה חשיבות קלינית עצומה לתשובה לשאלה האם שיפור פרמקולוגי במצב הסינדרום המטבולי וברמת הרגישות לאינסולין יתורגם לתוצאה קרדיווסקולרית משופרת.

לידיעה במדסקייפ

J Clin Endocrinol Metab 2005;90:5698-5703.

<!–

–>