בכתבת תחקיר מסועפת המוגשת בכשרון רב מגולל רן רזניק, כתב הארץ לענייני בריאות (או יותר נכון אפשר לאמר לשערוריות בריאות…) , את ה”פרשה”. מסיבה כלשהי חילוקי הדיעות, או אי ההסכמות באשר להערכה של היקף החולים שצפויים להיות מטופלים בתרופה בתרופת ה”אמביב” ( ALEFACEPT – לפסוריאזיס), אירוע שכיח ומוכר למדי לכל מי שעוסק בנושא תקצוב ובקשות להכללה בסל הבריאות, הופכים אצל רזניק לתחקיר עומק של שערוריה רבתי.
בקיצור נמרץ, נראה שהמספרים באשר להיקף השימוש בתרופה נעו בין 400 (הערכות החברה המשווקת , מדיסון, לה היו שותפים גם מכבי שירותי בריאות) לבין 130 (הערכת האיגוד הדרמטולוגי). התקציב שניתן לשימוש בתרופה במסגרת הסל התבסס על הערכה של 150 חולים. בינתיים, לפני דיווח של רזניק, עשו בה שימוש רק 33 חולים. רזניק מדווח גם על חקירה פנימית בשאלה זו במשרד הבריאות שערכה ד”ר עבאדי בויאנג’ו (סמנכ”לית לקופות החולים) לפיה מתגלה תפקוד לקוי של האגף להערכת טכנולוגיות רפואיות שבראשו עומדות ד”ר אסנת לוקסונבורג וד”ר אורנה טל, בכל הקשור להערכת מס’ החולים שצפויים להשתמש בתרופה.
הערת המערכת: עם כל הכבוד לתחקיר המסועף והמדוקדק של רזניק, כל העניין נראה במידה רבה כסערה בכוס מיים. גם המסקנה שמופיע בכותרת המאמר: “המרוויחה העיקרית היא הקופה, לא החולים” נראית קצת מוקצנת ומוגזמת. ניתן להבין ממנה ומהכתבה שהקופות עשו יד אחת עם אגף הטכנולוגיות כדי לקבל תקציב שיאפשר טיפול ב-150 חולים כשבפועל יהיה צורך לטפל בהרבה פחות…אפשר לתת לא מעט דוגמאות גם למקרים הפוכים.
מה שכן חשוב אולי להעיר בהקשר לכתבה זו הוא חוסר הנתונים האמין והאחיד הקיים במערכת בכל הנוגע למספרי חולים במחלות השונות. מסדי הנתונים הקיימים כיום אינם מאפשרים לגופים שונים העוסקים בנושא, לרבות איגודים מקצועיים, להפיק מידע אמין ובדוק לגבי היקף תחלואה. נראה שבגלל החשיבות שיש לנתונים אלה לצורך קבלת החלטות חשובות הנוגעות למדיניות בריאות לאומית, יש מקום וצורך להשקיע בנושא ולשפר משמעותית את תשתית המידע הנוגעת לתחלואה במחלות שונות בישראל. האיגודים המקצועיים של הרופאים יכולים להוות בסיס לקיום הסקרים התקופתיים הדרושים לצורך יצירת האומדנים, אך נראה שצריך גם את שיתוף הפעולה של קופות החולים, שהנתונים במרבית המקרים קיימים במאגרי המידע שלהם, וניתן בהחלט להיעזר בהם לצורך זה.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!