במחקר חדש הצליחו לזהות קבוצה של מרקרים ביולוגיים הקשורים בסיכון להתפתחות MeningoEncephalitis בזמן Beta-Amyloid Immunotherapy למחלת אלצהיימר.
החוקרים הצליחו לזהות סדרה של ביומרקרים המנבאים תגובה חיובית לטיפול הניסיוני.
לאחר מחקרים מבטיחים שבוצעו בבע”ח וניסויים קליניים ראשוניים, החל שלב 2a של AN1792 (Amyloid Beta1-42) בשנת 2002. במחקר השתתפו 372 חולי אלצהיימר. התיכנון היה לבצע 6 חיסונים אך המחקר הופסק לאחר שחלק מהמטופלים פיתחו Meningoencephalitis. עם זאת, מבחנים נוירופסיכולוגיים ומדדי איכות חיים הראו שיפור בחלק מהמשתתפים במחקר.
על-מנת לזהות אם ניתן לזהות קשר בין תבנית ביטוי גנים ובין הסיכון להתפתחות מנינגואנצפליטיס, החוקרים ביצעו בדיקות של תאים מונונוקלארים מדם פריפרי שנלקחו מ-153 נבדקים, לפני התחלת הטיפול. החוקרים השוו את תבניות ביטוי הגנים של 5 נבדקים שפיתחו מנינגואנצפליטיס עם 118 נבדקים שלא סבלו מהסיבוך. מההשוואה עולה קשר חזק בין מספר גנים ובין הסיכון למנינגואנצפליטיס, בעיקר STAT1, המעורב במעבר סיגנלים פרו-דלקתי. מניתוח מעמיק של התוצאות עולה כי STAT1 וגן נוסף, NpukP68, הם המועמדים הטובים ביותר לשמש כביומרקרים להערכת הסיכון להתפתחות הסיבוך.
בקרב המטופלים שפיתחו מנינואנצפליטיס זוהו עוד לפני החיסון, הפרעות במסלולי הבקרה של Tumor Necrosis Factor ומסלולים פרו-דלקתיים ואפופטוטיים אחרים.
תגובת IgG חזקה לחיסון היתה קשורה בתגובה חיובית לטיפול, לכן החוקרים בדקו בנוסף אם קיים קשר בין תבנית ביטוי גנים ובין הסיכוי לתגובת IgG. החוקרים הצליחו לזהות תבנית כזו, שאופיינה בביטוי מוגבר של גנים המעורבים בסינטזת חלבונים, רקומבינציה ותיקון של DNA ומחזור התא.
לסיכום, החוקרים טוענים כי המרת תוצאות אלו לבדיקה תקפה שתאפשר לזהות את המטופלים המצויים בסיכון ואת המטופלים בעלי הסיכויים הגבוהים להגיב היטב לחיסון, תסייע מאוד למחקר בתחום מחלת אלצהיימר.
במאמר מערכת נלווה, ד”ר רוזנברג מדאלאס התייחס למחקר כציון דרך המספק מודל לגישות גנומיות עתידיות שיעזרו בניבוי מחלות נוירולוגיות, תגובה חיובית לטיפולים ספציפיים ואפשרויות ניבוי הסיכויים של טיפולים שונים. למרות שהשיטה בה השתמשו במחקר אינה זמינה עוד בשל הסיכון למנינגואנצפליטיס, קיימות שיטות זמינות אחרות.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!