Daclizumab (זנפקס) יעיל למושתלי לב, אך יש להימנע מטיפול ציטוליטי בו זמני, על פי תוצאות מחקר אקראי שפורסם בגיליון יוני של New England Journal of Medicine.

זנפקס, נוגדן מונוקלונלי אנושי נגד הרצפטור לאינטרלויקין-2, מפחית את הסיכון לדחייה ללא העלאת הסיכון לזיהום בקרב מושתלי כיליה וכן בקרב מושתלי לב בניסוי שנערך במרכז אחד. אלטרנטיבה לטיפול סטנדרטי משולש למושתלי לב היתה השימוש באוגמנטציית אימונוסופרסיה, או אינדוקציית אימונותרפיה, עם נוגדנים אנטילימפוציטים…. למרות השימוש הרחב באינדוקציית אימונותרפיה, לא נערכו מחקרים אקראיים רבי מרכזים במושתלי לב עד היום.

במחקר כפול סמיות רב מרכזים זה, 434 מושתלי לב עם אימונוסופרסיה סטנדרטית (cyclosporine, mycophenolate mofetil וקורטיקוסטרואידים) קיבלו באקראי 5 מנות של זנפקס או פלצבו. התוצאה הראשונה שנמדדה היתה הרכב דחייה תאית מתונה או חמורה, דחיית שתל המודינמית משמעותית, השתלה שנייה או מוות או אובדן מעקב בתוך 6 חודשים.

לאחר 6 חודשים, 104 (47.7%) מ-218 מטופלים בקבוצת הפלצבו ו-77 (35.6%) מ-216 המטופלים בקבוצת הטיפול הגיעו לתוצאה הסופית (P = .007; ירידה אבסולוטית בסיכון, 12.1%, ירידה יחסית 25%). אחוז הדחייה היה 25.5% בקבוצת הטיפול ו-41.3% בקבוצת הפלצבו.

לחולים שהגיעו לתוצאה הראשונה, הזמן הממוצע לסיום היה כמעט פי 3 בקבוצת הזנפקס לעומת קבוצת הפלצבו בהמהך 6 החודשים הראשונים (6 ימים לעומת 21 ימים) ולאחר שנה (96 לעומת 26 ימים). 6 חולים בקבוצת הזנפקס, אך אף חולה בקבוצת הפלצבו, מתו בגלל זיהום כשקיבלו טיפול ציטוליטי בו זמנית.

זנפקס היה יעיל כטיפול מונע נגד דחייה אקוטית של תאים לאחר השתלת לב. בגלל הסיכון הגבוה למוות, יש להימנע משימוש בו זמנית בטיפול ציטוליטי עם זנפקס.

מיגבלות המחקר כללו חוסר יכולת לענות על תוצאות אחרות כמו שרידות אלוגרפטית לטווח ארוך או הקשר בין דחייה תאית ושרידות ממושכת.

במאמר מערכת דנו בנושא מחקרים במושתלי לב והרלוונטיות הקלינית של התוצאות הסופיות במחקר הנוכחי של דחייה תאית. לא ברור כיצד ניתו לצפות את צורך המטופל בטיפול נוגדנים אנטילימפוציטי במטרה לזהות את אלו שניתן לתת להם זנפקס, והגבלת האפשרויות במקרה שהדחייה תהיה חמורה יותר ותדרוש טיפול נוגדנים אנטילימפוציטי. לא בטוח שהרופאים ירצו להחליף אפילו עלייה קטנה בסיכון לתמותה מזיהום בירידה בסיכון לדחייה היסטולוגית.

N Engl J Med. 2005;352:2705-2713, 2749-2750

לידיעה במדסקייפ

לדף התרופה ב-e-Med